הקשר בין צליאק ודיכאון
היא הגיעה אלי לקליניקה עם תחושה של דיכאון. אין לה כח לכלום היא מאוכזבת מעצמה ומכל הסובבים אותה. היא כבר הייתה אצל פסיכולוג שניהל אתה שיחות וניסה להסביר לה שהחיים טובים והסובבים אותה רוצים בטובתה ואל לה להיות מאוכזבת מהם. רופא המשפחה שלה נתן לה תרופות פסיכיאטריות שגרם לה להתאכזב עוד יותר מעצם העובדה שהיא הגיעה למצב בו החלה ליטול תרופות פסיכיאטריות. בקיצור חיה סביב מעגל של אכזבה מהכל.
גם אם נניח שתרופה פסיכיאטרית אינה טיפול אלא במקרה הטוב נותנת סוג של "שקט תעשייתי" האם פורמולה של צמחי מרפא נוגדי דיכאון יכולה להיות פתרון טוב יותר ? יש להניח שצמחי מרפא מהווים אלטרנטיבה טובה יותר לכימיקלים אבל האם יכול להיות מצב בו צמחים לבד ירפאו ממצב של דיכאון? את מאמרי זה אני מבקש לבסס על ספר מעניין שיצא לאחרונה בשם "מוח לבן", שנכתב על יד רופא נוירולוג ד"ר דיוויד פרלמוטר.
מחבר הספר מביא כמה עובדות המבוססות על מחקרים המוכיחים את הקשר בין תזונה לדיכאון. ראשית מציין המחבר שמחקרים הראו את החפיפה הקיימת בין מחלת צליאק הנובעת מאלרגיה לחלבון הגלוטן הנמצא בדגנים: חיטה, שעורה ושיפון לבין דיכאון (עמ' 152). וכך כתב "בשנת 1982 דיווחו מדענים שוודים כי פסיכופתולוגיה דיכאונית מאפיינת חולי צליאק מבוגרים." ועוד הוסיף ש"מחקר משנת 1998 קבע שכשליש מחולי הצליאק לוקים גם בדיכאון. במחקר שפורסם ב 2007 על ידי חוקרים שוודים שרצו לבדוק מה הסיכון לדיכאון בקרב חולי צליאק וכן הפוך מה הסיכון למחלת צליאק בקרב חולי דיכאון עלו התוצאות הבאות: הסיכון לדיכאון בקרב חולי צליאק גבוה בכ-80% והסיכון לחלות בצליאק בקרב הסובלים מדיכאון גבוה בכ-230% אחוז.
*יש לציין שמחלת הצליאק הינה אחד הביטויים הקשים לרגישות לגלוטן. ואולם, רגישות לגלוטן יכולה לבוא לידי ביטוי בסימפטומים נוספים כגון תופעות של אלרגיות מוכרות החל מנזלות ועד מחלות מוח שונות. כלומר, רגישות לגלוטן בכלל עלולה להיות בסיס להפרעות שונות במוח כולל דיכאון (על כך במאמר אחר).
נשאלת השאלה מה הקשר בין הפרעות מעיים כשבמקרה שלנו מדובר במחלת הצליאק למצב רוח לא טוב עד כדי הגעה למצב של דיכאון?
כשאני פוגש אנשים בקליניקה ואני שואל אותם האם הם אוהבים לאכול "מתוקים", רבים מהם משיבים בחיוב. פעמים רבות, אהבתם למתוק היא מפתח להבנת הבעיה הבריאותית המטרידה אותם כמו אלרגיות שונות, נזלות ועוד. הפעם אני מבקש להאיר את הדבר מהכיוון של מצב רוח ודיכאון.
כשאנחנו מעיינים מעט בנבכי מערכת חילוף החומרים בגופינו, אנחנו לומדים על עצמנו כמה דברים מעניינים. לאחר שאדם עשה פעילות פיזית משמעותית כגון ריצה ארוכה של כמה ק"מ או צעידה ארוכה ומהירה הוא ירגיש לרוב הרגשה מדהימה של רוגע, שמחה, ואושר רב. דבר מעניין נוסף מתרחש והוא, שאם יש לו מודעות לבריאות, לרוב הוא יחפש לאחר הפעילות הפיזית אוכל "בריא" כגון, ירקות, פירות, תמרים ופחות יחפש מזון המכיל פחמימות וסוכרים פשוטים כגון עוגה וכדומה. מה פשר ההרגשה הזאת? ובכן, בזמן פעילות גופנית, משתחררים מהמוח הורמונים שונים המשפיעים על מצב הרוח שלנו לטובה ומשרים בנו תחושה של רוגע ונינוחות. היותר מוכר מבין הורמונים אלו, הוא הסרוטונין.
כדי שהגוף יוכל ליצר את הורמון הסרוטונין יש צורך בפחמימות וסוכרים. דבר זה מסביר את מצב הרוח שלנו לאחר אכילת פחמימות ומתוקים – רמת ההורמון והפרשתו מהמוח עולה. לאור זאת, מובן מדוע אחרי פעילות פיזית, כשמצב רוחנו מרומם, אנחנו מחפשים בעיקר אוכל בריא – ירקות וכדומה ופחות נחפש ג'נק פוד או מזונות המכילים סוכרים פשוטים. זאת, כי ממילא מצב רוחנו טוב, ולכן, אנחנו לא זקוקים למתוקים. מכאן, שהצורך שלנו במתוקים, הוא כדי להעלות את רמת הסרוטונין ולהביא לשיפור במצב הרוח שלנו. במקרים רבים, הצורך הזה עולה כשמצב הרוח שלנו ירוד או כשאנחנו נמצאים בדיכאון או מתוסכלים.
כאן, אני רוצה לגעת בנקודה נוספת והיא הקשר בין המעיים והמוח. המעיים מייצרים עבור המוח 80%–90% מכמות הסרוטונין יחד עם עוד הורמונים נוספים לפעילות המוחית עד שמדענים מכנים את המעיים כ"מוח השני". כלומר, במערכת העיכול נקבע המצב רוח הטוב שלנו.
לאור זאת כותב ד"ר פרלמוטר בתשובה לשאלה הנ"ל: "ברגע שדופן המעי פגוע מצליאק, הוא אינו יעיל בספיגת חומרים מזינים חיוניים שרבים מהם שומרים על בריאות המוח, כגון אבץ, טריפטופן (מהווה בסיס לייצור הסרוטונין) וקבוצת ויטמיני B. יתירה מזאת, חומרים מזינים אלה חיוניים גם לייצור כימיקלים עצביים כגון סרוטונין, כמו כן, (כאמור לעיל) הרוב (80%–90%) המכריע של הורמונים וכימיקלים משפרי מצב רוח מיוצר במעיים על ידי מה שמדענים מכנים 'המוח השני'." מכאן המסקנה המתבקשת והידועה לכולנו והיא ששמחת החיים שלנו עוברת דרך האוכל.
אליהו שכטר, מומחה במגוון שיטות בריפוי טבעי – גוף ונפש