ננוצ'קה- גורמה שמרגש

לפני כעשר שנים חזרתי מהודו טבעונית, ולא כל כך היה ברור לאף אחד סביבי מה זה אומר, וכנראה שגם אצלי זה לא ישב מדויק עד הסוף. האפיזודה הזמנית החליפה עצמה מכורח הנסיבות והבדידות הקולינארית והתרבותית בצמחונות מאושרת עם סטיית תקן לכיוון והתכווצות בכל פעם שמדברים על ביצים וחלב. כיום, טבעונים רבים מסתובבים בטוחים בין שפע האפשרויות, התפיסה נהייתה מוכרת ומיינסטרימית לחלוטין, ונראה שעוד ועוד אנשים מצטרפים מדי יום לקהילה של אנשים שניזונים מאוכל מן הצומח בלבד, ולכל הפחות, מפחיתים את המזונות מן החי בתפריט.

כמו שאמרה לי בחורה צמחונית על ננה שרייר: "האומץ שעשתה, הסיכון הכלכלי – זהו שינוי תודעה כולל והקפיצה שהיא עשתה, תשפיע על כולם בקרוב." חמוטל יניב אמרה לי: "המסעדה להביא אליה את ההורים שיראו שטבעונות זה טעים!". ואני חושבת שזה מסכם את הרוב.

ננוצ'קה העמידה בפני שפים רבים וטובים את האמת בפנים, בלי יומרות, בלי גינונים, פשוט וחד – ניתן להכין גורמה טבעוני משובח, וניתן למלא מסעדה עד אפס מקום עם תפריט טבעוני, אווירה משגעת ומיתוג שמשאיר אנשי יחסי ציבור רבים, אני בטוחה, עם הפה פעור בתדהמה. כנגד כל סיכויים, אבל עם משב הרוח הרענן של האג'נדה הטבעונית בארץ ובעולם, ומהפכת ההתעוררות הכללית לזכויות בעלי החיים והטבע בכלל. עוזרת לקדם את השינוי המבורך אורי שביט, שהיתה מחלוצות המהפכה.

לא יצא לי לבקר בננוצ'קה שלפני, זו שאומרים שנהרות חלב ועגלי בשר היו נשפכים שם בתאווה. יצא לי לפגוש רבים שדברו על המסעדה כחוויה מדהימה לכל הדעות, וחלקם אף הצטערו לשמוע שהפכה לטבעונית. כעת אני באמת מאמינה שכדאי לאלו לבקר בה בכל אופן, ואולי אפילו למצוא עצמם מופתעים.

התיישבנו במסעדה הומת האדם, מלאת שמחה, וניגשנו למלאכה. תפריטים עדויי שמות גרוזינים כיתרו שלל מנות מפורטות להפליא. בחרנו בשתי מנות ראשונות, שלא היו בהמלצת המלצר (שהתגלה ממוצא גרוזיני) שהמליץ בכל ליבו על ה"פחלי" שהוא בעצם ארוחת סלטים גדולה במחיר מצוין של 55 ש"ח ולחם גרוזיני מומלץ כתוספת ליד. אנחנו בחרנו אם כן ב"באדריג'אני" – גלילות חציל (מכירים את אלו במילוי גבינות ופסטו?) ממולאות אגוזים, ובלביבות הבטטה עם קרם קשיו (מכירים את אלו עם רוטב השמנת והעירית ליד?).

שתי המנות התגלו כמושלמות, ללא מילים. גלילות החציל היו פיקנטיות והשאירו טעם חריף במורד הגרון, האגוזים שהיו עודם פריכים בניגוד לגלילות שהיו נימוחות, והשילוב היה נפלא. היו שם כשמונה גלילות חציל, מה שבהחלט מכבד כמנה ראשונה, לשניים או יותר. לביבות הבטטה לידן, נחו בצבען העז ועליהן בעדינות משתזף לו קרם קשיו בהיר, עם שאריות שלא משאירות ספק שהיה כאן אגוז. חוסרו של טעם הביצה היה כל כך מורגש, שהיה ניתן לחוש את טעם הבטטה עצמה. ולהתרגש. (אותי אישית לביבות בטטה מרגשות, בעיקר שכל כך פשוט להנות מהן ללא ביצה). כמובן שאת הארוחה ליוו כוסות יין אדום – מומלץ בחום.

מנה שניה ואין שני לה

מכאן כבר ניגשנו לבחור את המנות העיקריות, ששמותיהם בהחלט דורשים עזרה המהמלצר, או עיון רב ומדוקדק בתפריט ודמיון עשיר. לפני כמה שנים הוזמנתי לארוחת ערב סוכות בבית גרוזיני עם מאכלים אותנטיים, והטעמים, השמות והעושר הרב – מילאו אותי בזכרונות נעימים, ובעיקר, באהבה שדוחפות המאמות הגיאורגיות למזון – מה שנראה שקיים גם כאן בכל דרך.

מעברה השני של המסעדה חבורת צעירים החלה לעשות שמח, ורקדה מעל השולחן, המוסיקה התגברה בשלב מסוים, ואנשים מסביבנו בכל אגפי המסעדה המעוצבים ביד ווינטאג', מזמינים מנות בזו אחר זו – פשוט חגיגה.

בחרנו בפרשקי פטריות – המאפה המסורתי ממולא הבשר נהפך לתענוג טבעוני ממולא חמישה סוגים של פטריות ואספרגוס (ירק שטעמו משובח והוא מרגיע באיכותו הרפואית- הידעתם?!). הבצק מטוגן (אוי לחובבי הבריאות, אבל יש אפשרות להתפרע במאורע משמח זה) ומוגש לצד סלט עלים עם רוטב עדין – עדין וסלסת עגבניות פיקנטית חרפרפה.

המנה השנייה הייתה מהיכרות עם מתכון מצוין מהמטבח של אורי שביט, אך ננוצ'קה הפכה זאת למנת גורמה שהיא יעד כמעט בלתי מושג מבחינתי ומנה זו אף מעטרת כתבה זו – ה"ארטישוקי" הן שלוש קציצות ארטישוק על קרם ארטישוק ירושלמי וצ'אטני עגבניות. הקציצות רכות עם ציפוי פריך, הטעם הרמוני ומשתלב בכל שאר הטעמים, והתוספות מוסיפות להילולה.

הישיבה במסעדה ארכה כשלוש שעות, ואני בהחלט ממליצה לקחת פרק זמן כזה כדי להנות מכל הטעמים, ובנחת… המנות אינן גדולות, אך משביעות דיין, ואינן משאירות גוף מוטל על הכסא בחוסר נוחות כלאחר ארוחות דומות.

המתיקות שאחרי

הקינוח הגיע בדיוק בזמן, כדי להצית את הלהבה הגדולה ביותר, שתעיף אותנו לשמיים… הפעם, לאחר שיחה עם אותו מלצר חביב ממוצא גרוזיני, הסכמנו להקשיב לו, ולקחת את פרפה החלבה, על אף שאני לא מאוהבי השומשום כלל. משהו באיך שהניע את הראש ומצמץ בעיניים קנה אותי, וויתרתי על הדילמה בין הצורצ'חלה המסורתית שהיא ממתק אגוזים עם פרפה ענבים לבין אצבעות טראפלס השוקולד עם נוגט. חיכינו בקוצר רוח והוא נחת על השולחן, עומד במרכז הצלחת, בהיר ומעוטר בגל שוקולד, וטעמו… גן עדן. פרפה החלבה על מצע שוקולד קריספי ופצפוצים.

עזבנו את המסעדה מאושרות, מלאות ועם חיוך. המקום שקק חיים, השעה חצות ואנשים רוקדים בכל פינה, הבאר בכניסה מלא עד אפס מקום, וננה מסתובבת ומשגיחה על הכל בשקט, בצניעות, באורך רוח.

כמה אתם שואלים? ארוחה מלאה זו הכוללת שתי מנות ראשונות, שתי עיקריות, קינוח ושתי כוסות יין אדום עלתה 302 ש"ח. נראה שזה אפילו משתלם לאכול טעים. לא מחירי חומוסייה אך גם לא שחיתות.

ננוצ'קה הפתיעה גם אותי. אכלתי במסעדות טבעוניות רבות, בישלתי מנות טבעוניות רבות וחוויתי רגעים יפים של השלמה עם הוצאת המזונות מן החי מחיי, ללא ויתור על טעמים וניחוחות נפלאים. אבל כאן, פשוט התרגשתי. אני יודעת לזהות אהבה אמיתית ויותר מכך, יודעת לראות חזון שמתממש במציאות, ואיך הוא משלים עוד חתיכה בפאזל ההתעוררות של העידן החדש וכיצד כל אחד תורם את חלקו. ננוצ'קה תרמה לנו חלק גדול ומרכזי בפאזל, שאני מקווה ויודעת שאדוותיו יגיעו רחוק.

תודה לך ננה.

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו