אפשר אחרת: מומחים מדברים על טיפול טבעי בכאב
לטפל בכאב באופן טבעי, צילום: 123RF
תארו לעצמכם שלא תרגישו עוד כאב אחד בחייכם. נשמע מבטיח? רגע, אל תהיו כל כך בטוחים. הכנס המרתק שערכו פורטל איטוול והוצאת הספרים פוקוס בנושא הכאב נגע בזוויות רבות של הנושא.
ד"ר אמנון מוסק, רופא מומחה בנוירולוגיה ושיכוך כאב, פרש בפנינו את תפקוד הכאב בגופנו ותפקידו. הוא סיפר על מקרה של מטופל משותק בגפיו, שנכווה קשה בכפות רגליו במקלחת ממים רותחים מדי, מכיוון שגופו לא סימן לו על ידי תחושת כאב להתרחק. דוגמה זו ממחישה היטב נקודה שעברה כחוט השני בהרצאות הכנס: כאב, כשלעצמו, הוא תחושה הכרחית שנועדה להצביע על בעיה ולהזהיר אותנו מנזק נוסף – הבעיה היא בכאבים כרוניים, כאלה שמלווים אותנו ביומיום ומפריעים לתפקודים השגרתיים שלנו.
כיום סובלת 30% מאוכלוסיית העולם מכאבים כרוניים, כך שמטרת הרפואה בימינו כבר אינה להציל חיים, אלא להתמודד עם סבל וכאב כרוני. בישראל סובלים כמעט 100 אלף אנשים מהתקפים שבועיים של מיגרנה – אותו כאב ראש ידוע לשמצה, וזהו רק סוג כאב אחד מתוך רבים.
כיצד נוצרת אותה חווית כאב?
ניתן לתאר את חווית הכאב כאשליה – אנו טועים לחשוב שהכאב נמצא בנקודה בה כואב לנו, אך למעשה תחושת הכאב נמצאת במוח. מנגנוני הכאב נוצרים על ידי קולטנים (קצות עצבים) שמשדרים תחושות שונות כמו ויברציה וטמפרטורה למוח; אם נרים כוס רותחת ייקח לתחושת הכאב כשנייה להגיע למוח ואז נהיה חייבים לעזוב את הכוס, בעוד שאם הרגל תיגע במשהו רותח, ייקח לתשדורת כ-2 שניות להגיע. היד או הרגל הם מיצרי התחושה, אבל המוח הוא זה שחש את הכאב.
דוגמה מובהקת לכך היא כאבי פנטום: 80-90 אחוז ממטופלים שעברו קטיעה בגפיים סובלים מכאבים כרוניים באיברים החסרים. התופעה מוסברת בכך שבמוח יש מיפוי של כל הגוף, וקטיעה גורמת לכך שהמוח אינו מקבל יותר מידע מעצבי האיבר החסר, מה שגורם לגדילת עצבים מאזורים סמוכים וכך עודף אינפורמציה לא חיונית שגורמת לעומס תחושתי. הפתרון המודרני הינו פרוטזות חשמליות שמספקות למוח את הגירוי החשמלי החסר.
חשוב להבין שתחושת הכאב תלויה במה שד"ר מוסק קורא לו הכיול הפנימי שלנו – סף הרגישות לכאב, ואת הסף הזה אפשר לשנות. ניתן לראות זאת במקרה של אגרוף, שבו המתאגרף מפתח סף כאב גבוה מאוד עקב התפיסה שלו של החבטות: כחלק מהמערך התפיסתי, האזור הפרונטלי במוח קשור לקבלת החלטות, והוא הקובע אם חוויה מסוימת טובה או רעה. במקרה והוא חווה לדוגמה את האגרוף כחלק חיובי מהאימון, הוא יפריש חומרי אופיאטים אנדוגניים – משככי כאבים טבעיים.
ד"ר מוסק הציג בפנינו שיטות טיפול כמו הנוירומודולציה, בה משנים את פעילות מערכת העצבים על ידי השתלת קוצבים המגרים את העצבים, אך הדגיש כי מעבר לתחושת הכאב יש את תחושת הסבל הנלווית לה, ובה חשוב לטפל לא פחות.
ג'ון ג'יי'קובס, מומחית לטיפול רגשי-גופני, המשיכה מכיוון שבחן את הסיפור הנפשי מאחורי הכאבים הפיזיים. היא סיפרה כי חוקרת הסרטן ד"ר קנדיס פרת' גילתה בשנות ה700 שהרגשות מייצרים חומרים ביו-כימיים בגוף וכך משפיעים על התנהלותו הפיזית, מה שסלל את הדרך לגלות את המורפינים והאנדורפינים, ואת ההבנה שהרבדים השונים משפיעים על בריאותנו: הרובד האנרגטי של קיומנו משפיע על המנטלי, המנטלי על הרגשי והרגשי על הפיזי, וכך משקף למעשה מצבנו הגופני במדויק את מצבנו הנפשי.
תפקידנו הוא לתרגם את הסימפטומים הפיזיים לטיפול רגשי כדי שנוכל ליצור שינוי. לדוגמה, אסטמה היא כיווץ של דרכי האוויר, והיא מסמלת מחנק רגשי שאינו מקבל ביטוי, אולי בעקבות הורים מגוננים יתר על המידה. בדוגמה אחרת, מדלקות פרקים יסבלו יותר אנשים הנוטים לנוקשות וביקורתיות.
ג'ון מסבירה כי הטיפול נעשה על ידי זיהוי הכאב הרגשי שמשויך לכאב הפיזי, פריקה שלו (על ידי תרגילי נשימה מכוונים) ושינוי פרספקטיבה בעזרת דימויים מרפאים. כדי להימנע מיצירת הכאב חשוב לתת לרגשות להתקיים באופן חופשי, אבל עם זאת חשוב גם לקיים פעילות גופנית.
לכיוון המדעי חזרנו עם ד"ר עדיאל תל אורן, שהתמקד בדרכים לטפל בכאב באופן עצמאי.
ד"ר תל אורן מפריד בין כאב שנובע מפגיעה ישירה בעצבים או בקולטני הכאב, כמו לדוגמה נגיעה בכלי לוהט או הליכה על חול רותח, כאשר אז מדובר בשידור תחושות מהיר למוח שמגן עלינו מנזק חמור יותר, לעומת כאב קבוע, בו יש פגיעה כרונית ברקמות אחרות שגורם לשינויים בעצבים והקולטנים.
אנשים יצירתיים ורגישים, בעלי "עור דק", יסבלו יותר מרגישות לכאב ויגיבו בקלות לטיפולים פסיביים כמו דיקור או היפנוזה. בעלי גבול עבה יותר בין תודעה לתחושה יגיבו טוב יותר לטיפול אקטיבי כמו יוגה או דמיון מודרך. בכל מקרה, חשוב לעצור את המעגל שבו הכאב מועצם על המוח שלנו. כאב פסיכוגני (בעל מקור פסיכולוגי) טמון בפירוש שלנו לכאב ובעיבוד שלו, אך חשוב לטפל בו לא פחות מכיוון שהוא יכול להיות התוצאה של כאבים כרוניים ולא הגורם.
דלקות כרוניות הן סיבה עיקרית לכאבים. בדלקת אקוטית התהליך הדלקתי יזהיר אותנו מפני פגיעה נוספת, אך יש מצבים כמו כאב לב שיש לו למעשה ביטוי פיזיולוגי: בעקבות אובדן מערכת יחסים או שברון לב אפשר ממש לחוש כאב, שנוצר עקב התכווצות עורקיקים מיקרוסקופיים, וכך נוצרת למעשה דלקת כרונית, שבה המחסור בחמצן עקב התכווצות כלי הדם יכול להרוג.
התהליכים הדלקתיים גורמים פעמים רבות לחוסר תנועה המביא לניוון עקב אובדן חמצן לרקמות וחוסר הגעת נוטריאנטים לאזור. במפרק, לדוגמה, הדבר החשוב ביותר הוא השק הסינוביאלי המכיל את נוזלי הסיכה ששומרים על המפרק מפני שחיקה. כאשר המפרק תנועתי הוא גורם למעין שאיבת הנוזלים שמזינים אותו – הפסקת תנועה תביא להתייבשות הנוזל, חוסר תנועה ובעקבות כך כאבים.
כדאי להימנע ממזון קלוקל ותעשייתי שממריץ את הפעילות העצבית ובכך מחזק תחושת כאב. ישנה חשיבות לאלמנטים טיפוליים כמו טיפולי מגע מסוגים שונים, כמו גם חברות קרובה, וקשר משפחתי חזק. מדיטציה ודמיון מודרך מומלצים, אך לא חשיבה חיובית המדחיקה את הכאב ומטאטאת אותו מתחת לשטיח.
כדאי להכיר חלופות טבעיות לטיפול במצבי כאב. מתן סטרואידים עוזר רק לזמן קצר ומפתח בגוף תלות – כאשר ישנם חומרים העושים פעולה דומה כמו בוסווליה ואשווגנדה. גם החומר הפעיל בפלפל חריף, הקפסאיצין, יעיל יותר מהרבה משככי כאבים נורמליים.
ד"ר תל אורן הציג בפנינו שיטות נוספות לטיפול עצמי בכאב, ביניהן תוספים כמו מגנזיום-גליצינט לשחרור שרירים מכווצים, ייצור מלאכותי של איסכמיה לכמה שניות על ידי לחץ כבד בשיטת ischemic compression, כמו גם מכשירים שעושים סטימולציה חשמלית של השרירים יחד עם שיפור יציבה ותפקוד שרירים ומכשיר לפתיחת העורקיקים בשם bemer.
זווית נוספת
זווית נוספת על נושא הכאב קיבלנו מגיא פולק, ראש תחום רפואה סינית בבי"ח אסף הרופא, ויו"ר האגודה הישראלית לריפוי סיני מסורתי. את יכולתה של הרפואה הסינית לסייע בתחום הכאב תיאר לפי ענפיה השונים – דיקור, צמחי מרפא, טכניקות ידניות (טווינא), תזונה סינית ופעילות גופנית (טאי צ'י/צ'י קונג).
את הרפואה המשלימה (או האינטגרטיבית, כפי שמעדיפים לקרוא לה היום) אפשר למצוא כיום בבתי החולים, במחלקות גסטרואנטרולוגיה, כירורגיה, טיפולי פוריות וIVF, ומחלקות ילדים. רוב המחלות מתבטאות בסופו של דבר בכאב, אומר פולק, מה שמביא לאיכות חיים ירודה. דיקור יכול לסייע במקרים רבים, אם במחלקת שיקום (אחרי אירוע מוחי, לדוגמה), במחלות אורולוגיות, מהן סובלות בעיקר נשים, ובבעיות אורתופדיות – לא בשינוי המצב המכני אלא בשיפור המצב הדלקתי. יש לחנך את הציבור לבקש אופציות טיפול אלטרנטיביות, וליצור שגרה של מפגש בין המטופל לבין צוות מולטי-דיסציפלינרי.
לשנות את המחשבות
את השילוב בין שיטת הביו-פידבק לבין הCBT (cognitive behavioral therapy) סיפק לנו ד"ר יגאל גליקסמן, מטפל אשר עבר דרך הגישה הפרוידיאנית, פסיכותרפיה ושיטות נוספות.
הביופידבק הינה שיטת טיפול באמצעות מכשירים המודדים את פעילות הגוף כך שהוא יכול לעקוב ולשלוט בתגובותיו הפיזיולוגיות והרגשיות במצבי לחץ. הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי מניח כי המחשבות בהן בחרנו מובילות לרגשות מסוימים, ואלה מובילים להתנהגות, לכן הצורך הוא לשנות דפוסי חשיבה, לצד למידה ותרגול של התנהגויות חדשות.
ד"ר גליקסמן ביקש מאיתנו לדמיין כי אנחנו מכניסים חוט למחט, ומיד אבחן בצדק שרובנו הפסקנו לנשום בזמן ביצוע התרגיל כדי להתרכז. זוהי התגובה הראשונה לגירוי בלתי צפוי, טראומה או הפתעה, ובכל זאת הרופאים אינם מלמדים אותנו לנשום נכון – כ6-8 נשימות בדקה, באופן אידאלי (ניתן ללמוד לנשום נכון בשכיבה עם ספר כבד על הבטן, ולהשגיח שהספר עולה בזמן השאיפה).
בעזרת מתנדב מהקהל ומכשיר הביופידבק הדגים גליקסמן כיצד רמת הלחץ העולה כאשר אנו נשאלים שאלה מביכה, וכיצד היא יורדת כאשר מיישמים נשימה מדיטטיבית. אפשר גם להרחיב באופן רצוני את כלי הדם בראש, מה שיכול להועיל למיגרנות, בהן חלק גדול מהבעיה הוא לחץ תוך-גולגלתי בכלי הדם. ניתן לשנות את טמפרטורת הגוף באופן רצוני. באופן דומה אפשר להתייחס לכאב כחוויה יחסית וסובייקטיבית שבעזרת תרגול ניתן לשנות את יכולת הגוף לסבול כאב ולהתמודד אתו.
אחרון עלה טל זיו, מומחה לאבחון תנועת האדם ומטפל בשיטת הטריגר-פוינטס. לראייתו, המערכת התנועתית היא הראשונה אליה צריך לשים את הלב בנושא הכאב, ורק אחר כך לגעת בשאר הנושאים שנידונו בכנס.
המערך ההישרדותי הראשון במעלה שלנו הוא התנועה, שעוזרת לדם לעלות למעלה חזרה ללב על ידי תנועת השרירים, הפמפום והשאיבה, ובלעדיה נוצרות כל הפתולוגיות. באורתופדיה מתייחסים כמעט לגמרי לעמוד השדרה כגורם בו צריך לטפל, אבל הכאבים באים כמעט תמיד מהשרירים, שיוצרים כיווץ מגננה באזורים בעייתיים ויודעים להקרין כאב לאזורים אחרים עקב התנועה שהם יוצרים, וכך נוצרות בעיות כאב כרוניות.
שיטת הטריגר-פוינטס פותחה לפני כ70 שנים, ועיקרה הפגת כאב על ידי לחיצה על שרירים. אנטומית אין חיישני כאב על שרירים וסיבי שרירים, אך ההסבר טמון בפאשיה – רקמת החיבור של הגוף, שצריכה להישאר אלסטית. במקרים בהם היא מתכווצת ומתייבשת, היא תפריע למעבר העצבי-דמי אל הסיבים ולא תאפשר להם להתרפות ולהגיע לטווח תנועה מלא, משם תושפע תנועת המפרקים וכך הלאה. הפיתרון הוא בלחיצות מדויקות שעוזרות לשחרר את תנועת האזור.
כדאי לסיים במשפט של טל זיו שמייצג יפה את גישת הכנס: "כאב הוא סך הכל הסימפטום, לא הבעיה".
אמבר רוגע, שפית מזון בריאות ומנחת סדנאות בישול
