הקשר בין הרעלת מזון לבין תסמונת המעי הרגיז
הקשר בין הרעלת מזון לבין תסמונת המעי הרגיז. צילום: pixabay
תסמונת המעי הרגיז הינה מצב המשבש את חיי היומיום עם תסמינים הנעים בין אי נוחות קלה לבין פגיעה חמורה באיכות החיים.
התסמונת מסווגת לשלושה סוגים עיקריים המבוססים על התסמינים השולטים:
- שלשול דומיננטי
- עצירות דומיננטית
- מצב מעורב – כולל גם שלשול וגם עצירות
התסמינים השכיחים כוללים כאבי בטן, נפיחות, גזים, שלשול, עצירות ושינויים בהרגלי היציאות.
למאמרים קודמים בנושא תסמונת המעי הרגיז:
תסמונת המעי הרגיז – למה זה קורה לי?
מה בין עצירות כרונית לתסמונת מעי רגיז?
תסמונת המעי הרגיז פוגעת באיכות החיים. צילום: unsplash
מהי תסמונת המעי הרגיז לאחר זיהום?
תסמונת המעי הרגיז לאחר זיהום היא תת-קבוצה של תסמונת המעי הרגיז המתפתחת בעקבות אירוע של הרעלת מזון.
הדבר מתבטא בעיקר כתסמונת המעי הרגיז עם שלשול דומיננטי, או כתסמונת המעי הרגיז מסוג מעורב (שלשול ועצירות לסירוגין).
לעומת זאת זהו מצב פחות נפוץ אצל אלו עם עצירות דומיננטית.
כאחד מכל תשעה אנשים שחווים הרעלת מזון יפתח בהמשך את תסמונת המעי הרגיז.
הדבר הופך את הרעלת המזון לגורם סיכון משמעותי למצב.
כיצד הרעלת המזון מובילה לתסמונת המעי הרגיז?
התפתחות תסמונת המעי הרגיז בעקבות הרעלות מזון נובעת מתהליך אוטואימוני.
התגובה החיסונית של הגוף להרעלת המזון תוקפת בשוגג את עצבי המעיים של המטופל, מה שמוביל לבעיות עיכול כרוניות.
התהליך מתחיל כאשר חיידקים האחראים בדרך כלל להרעלת מזון – כגון שיגלה, קמפילובקטר, סלמונלה ו-E. coli – משחררים לגוף רעלן בשם Cytolethal Distending Toxin B: CdtB.
מערכת החיסון מגיבה על ידי ייצור נוגדנים נגד CdtB (אנטי-CdtB).
עם זאת, בשל הדמיון בין CdtB לחלבון טבעי בגוף הנקרא וינקולין, מערכת החיסון עשויה לייצר גם נוגדנים כנגד וינקולין (אנטי-וינקולין).
וינקולין חיוני לשמירה על תפקוד תקין של עצבי המעי ותאים הנקראים תאי Cajal שהם קריטיים לתיאום תנועתיות המעיים.
כאשר נוגדני אנטי-וינקולין תוקפים את הרכיבים הללו, הדבר גורם לנזק עצבי ולשיבוש של הקומפלקס המוטורי הנודד (MMC), אשר מסייע לווסת את תנועתיות המעי.
דבר זה מוביל לחוסר איזון במיקרוביום המעי, גורם קריטי בשמירה על בריאות מערכת העיכול, וכתוצאה מכך בסופו של דבר לתסמונת המעי הרגיז בעקבות זיהום.
החיידקים שגורמים להרעלת המזון מובילים בסופו של דבר להתפתחות תסמונת המעי הרגיז. איור: pixabay
כיצד ניתן לאבחן את תסמונת המעי הרגיז בעקבות זיהום?
ניתן לאבחן את תסמונת המעי הרגיז בעקבות זיהום באמצעות בדיקת דם המודדת רמות של נוגדנים מסוג אנטי-CdtB ואנטי-וינקולין.
אם נוגדנים אלו נמצאים מעל לסף מסויים, ניתן לבצע אבחנה של של תסמונת המעי הרגיז בעקבות זיהום בביטחון.
גישה המבוססת על סמנים ביולוגיים היא משמעותית מכיוון שהיא מספקת קשר מוחלט בין הרעלת מזון בעבר לבין תסמיני תסמונת המעי הרגיז הנוכחיים, שיכולים להנחות אסטרטגיות טיפול ממוקדות ויעילות יותר.
מה הסיכון לפתח תסמונת המעי הרגיז לאחר הרעלת מזון?
כל אחד יכול לפתח תסמונת המעי הרגיז לאחר זיהום.
לפי ה-CDC בכל שנה 48 מיליון אנשים סובלים מהרעלת מזון בארה״ב.
על פי סקירה של למעלה מ-40 מחקרים שנערכה ב-Mayo Clinic בארה״ב, 11% (1 מתוך 9) יפתחו תסמונת המעי הרגיז בעקבות הרעלת מזון.
כלומר, מדובר בערך ב-5 מיליון אנשים שיפתחו תסמונת המעי הרגיז לאחר זיהום מדי שנה בארה״ב לבדה.
נתון זה הופך את הרעלת המזון לגורם הידוע המוביל להתפתחות תסמונת המעי הרגיז.
חשוב שתדעו:
אנשים הסובלים מתסמונת המעי הרגיז לאחר זיהום נוטים פי ארבעה לחלות שוב בהרעלת מזון מאשר אנשים ללא תסמונת זו.
לכן, אם אתם סובלים מתסמונת זו חשוב שתנקטו באמצעי זהירות כדי לא להידבק שוב בהרעלת מזון.
בנוסף, אם אנשים אלה חולים שוב בהרעלת מזון, הדבר יכול להחמיר באופן משמעותי את הסימפטומים של תסמונת המעי הרגיז ממנה הם סובלים.
תסמונת המעי הרגיז מעלה את הסיכון לסבול מהרעלת מזון. צילום: pixabay
מהם התסמינים של תסמונת המעי הרגיז לאחר זיהום?
תסמונת המעי הרגיז לאחר זיהום מתבטאת או כתסמונת המעי הרגיז עם שלשול דומיננטי או כתסמונת המעי הרגיז המעורבת (עם שלשול ועצירות לסירוגין).
לכן, ייתכן ואתם סובלים מתסמונת המעי הרגיז לאחר זיהום אם:
- יש לכם שלשול כרוני, או תסמיני שלשול ועצירות מעורבים.
- יש לכם כאבי בטן ונפיחות.
- אין לכם תסמינים רציניים אחרים כמו דם בצואה.
- סבלתם מהרעלת מזון בשלב מסוים בעבר (אך חשוב לציין שמטופלים רבים עשויים שלא לזכור במדויק אם חלו בהרעלת מזון).
אפשרויות טיפול עבור תסמונת המעי הרגיז לאחר זיהום
טיפול בתסמונת המעי הרגיז לאחר זיהום כרוך בגישה משולבת.
זו מותאמת לרוב לתסמינים הספציפיים ולפרופיל הבריאותי של האדם.
להלן כמה מאפשרויות הטיפול העיקריות:
אנטיביוטיקה
תרופות כמו rifaximin אושרו על ידי ה-FDA לטיפול בתסמונת המעי הרגיז עם שלשול דומיננטי.
תרופות אלה פועלות על ידי הפחתת שגשוג יתר של חיידקים במעי הדק.
הדבר יכול להקל על התסמינים לתקופות ממושכות, אם כי ייתכן שיהיה צורך בטיפולים חוזרים.
בנוסף ריפקסימין עם N-acetyl cysteine הראה בחיות מעבדה יתרון על טיפול בריפקסימין לבדו.
פרוביוטיקה
בעוד שהנושא עדיין נמצא במחקר, חלק מסוגי הפרוביוטיקה עשויים לעזור להחזיר את האיזון למיקרוביום המעי.
יש לציין כי היעילות שלהם משתנה בין מטופלים שונים.
פרוביוטיקה – מסייעת להקל על התסמינים אצל חלק מהמטופלים. צילום: 123RF
השתלות צואה
עדויות עדכניות מצביעות על כך שהשתלות צואה אינן יעילות לטיפול בתסמונת המעי הרגיז.
זאת למרות הצלחתן במצבים אחרים של מערכת העיכול.
התאמות תזונתיות
נמצאו דיאטות שונות היכולות לסייע בניהול תסמיני תסמונת המעי הרגיז:
דיאטת Low-FODMAP
דיאטה זו מסלקת אוליגו-סוכרים, דו-סוכרים, חד-סוכרים ופוליאולים הניתנים לתסיסה, שעלולים לעורר את תסמיני תסמונת המעי הרגיז .
היא אמנם יעילה אבל יש לבצעה רק לזמן מוגבל כדי למנוע חוסרים תזונתיים.
דיאטה עם תסיסה נמוכה: Low Fermentation Diet
מתמקדת בהפחתת פחמימות מתסיסות, סיבים, פרוקטוז ולקטוז, תוך שהיא מאפשרת עמילנים וחלבונים קלים לעיכול.
דיאטה אלמנטלית: Elemental Diet
מורכבת מפורמולות קלות לעיכול, עשירות ברכיבים תזונתיים הממזערות את המעמסה על מערכת העיכול.
דיאטה זו מגבילה מאוד ובדרך כלל מוגבלת לשימוש לטווח קצר.
התאמות תזונתיות מסוימות יכולות לסייע. צילום: pixabay
לסיכום
הבנת הקשר בין הרעלת מזון והתפתחות תסמונת המעי הרגיז מהווה פריצת דרך משמעותית בניהול מצב זה.
הזיהוי של סמנים ביולוגיים, כגון: אנטי-CdtB ואנטי-וינקולין, מחולל מהפכה באבחון ובטיפול, ומאפשר טיפול מדויק ויעיל יותר.
ההתקדמות באפשרויות הטיפול והמשך המחקר בנושא מציעים תקווה לניהול טוב יותר ואיכות חיים משופרת עבור אלו הסובלים מתסמונת זו.
מקורות
Leite G, de Freitas Germano J, et el. Cytolethal distending toxin B inoculation leads to distinct gut microtypes and IBS-D-like microRNA-mediated gene expression changes in a rodent model. Gut Microbes. 2024 Jan-Dec;16(1):2293170. doi: 10.1080/19490976.2023.2293170. Epub 2023 Dec 18. PMID: 38108386; PMCID: PMC10730147.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC10730147/
Lacy BE, Pimentel M, Brenner DM, Chey WD, Keefer LA, Long MD, Moshiree B. ACG Clinical Guideline: Management of Irritable Bowel Syndrome. Am J Gastroenterol. 2020 Dec 14.
Suliman Y, Kafaja S, Oh SJ, Alemam M, et el. Anti-vinculin antibodies in scleroderma (SSc): a potential link between autoimmunity and gastrointestinal system involvement in two SSc cohorts. Clin Rheumatol. 2020 Nov 24.
Takakura W, Pimentel M. Small Intestinal Bacterial Overgrowth and Irritable Bowel Syndrome – An Update. Front Psychiatry. 2020 Jul 10;11:664.
Quigley EMM, Murray JA, Pimentel M. AGA Clinical Practice Update on Small Intestinal Bacterial Overgrowth: Expert Review. Gastroenterology. 2020 Oct;159(4):1526-1532
Morales W, Triantafyllou K, Parodi G, Weitsman S, et el. Immunization with cytolethal distending toxin B produces autoantibodies to vinculin and small bowel bacterial changes in a rat model of postinfectious irritable bowel syndrome. Neurogastroenterol Motil. 2020 Oct;32(10):e13875.
