כיצד להתמודד נכון עם מצב של תנגודת אינסולין?

איך מתמודדים עם תנגודת אינסולין? (123RF)

שמענו הרבה על תנגודת אינסולין, אך לא תמיד ההסבר ברור וגם לא השפעה של מצב זה על הגוף. במאמר זה אעשה קצת סדר ואתן המלצות בסיסיות.

ההגדרה הפשוטה של תנגודת אינסולין היא: מצב בו האינסולין לא מצליח לבצע את תפקידו.

אבל למה זה קורה?

נתחיל בפחמימות

כל הפחמימות שאנו אוכלים מתפרקות במערכת העיכול לגלוקוז.
הגלוקוז נספג לזרם הדם ורמת הגלוקוז בדם עולה.
הרמה יורדת רק לאחר שעודפי הגלוקוז נכנסים לתאים והרמה חוזרת לנורמה.
דוגמאות לפחמימות: דגנים (חיטה, אורז, תירס ועוד) קטניות (שעועית, עדשים ועוד), פירות, דבש, מייפל, חלב, תפוח אדמה, ממתיקים פחמימתיים (מלטיטול, סורביטול). עוד על פחמימות ראו במאמר נפרד.

כשמערכות הגוף תקינות ובריאות גוף האדם שומר על רמת גלוקוז קבועה (80-100 מ"ג/ד"ל – המדד משתנה מאדם לאדם).

איך הגוף שומר על ערכי הנורמה?

עודפי הגלוקוז (מעבר לנורמה) נכנסים לתאים:

לאחר עליה ברמת הגלוקוז מעבר לנורמה, הלבלב מפריש אינסולין בהתאם לרמת הגלוקוז בדם, כדי לחזור לרמת הנורמה. לכן, לאחר אכילת כמות רבה של פחמימות, הלבלב מייצר הרבה אינסולין. לאחר אכילת כמות מעטה של פחמימות, הלבלב מייצר מעט אינסולין.

קצב פירוק הפחמימה (איכות הפחמימה), משפיע על קצב הפיכת הפחמימה לגלוקוז, קצב ספיגתה בדם  ומכך קצב עבודת הלבלב.

ראה מאמר על איכות וכמות של פחמימה.

מה קורה בתאים?

להלן תרשים של תא בגוף האדם:

מעל הקו של "דופן התא" נמצא כלי דם, ומתחת לקו של "דופן התא" זהו התא עצמו. בציור אפשר לראות שבתאים יש שני סוגי פתחים החשובים לתהליך:

קולטני אינסולין (רצפטורים) מתקשרים לאינסולין. הדבר מאפשר את  כניסת הגלוקוז לתא.

נשאי הגלוקוז  – דרכם הגלוקוז נכנס לתאים.

על פי רוב התאים אינם חדירים לגלוקוז, כלומר נשאי הגלוקוז סגורים. הם יפתחו רק לאחר התקשרות האינסולין עם קולטני האינסולין ואז יכנס הגלוקוז לתא.

אני מדמה את התא לחדר: על אף שלחדר פתחים רבים, הם סגורים בדרך כלל. אולם, לחדר יש מנעולים (קולטני אינסולין, רצפטורים), ולאחר התקשרות המפתח (אינסולין) עם המנעול, הפתחים יפתחו.

לפעמים המנגנון משתבש והאינסולין לא מצליח לבצע את תפקידו – להחדיר את עודפי הגלוקוז (גדולים או קטנים) לתאים, ואז רמת הגלוקוז בדם נשארת גבוהה. מצב זה נקרא תנגודת אינסולין.

סיבות והשפעות

תנגודת אינסולין מתרחשת, בדרך כלל, בעקבות השמנה, אך לא רק. גם לחץ, מחלות, גנטיקה ועוד יכולים לעורר תנגודת אינסולין.

חשוב לזכור כי הלבלב מייצר אינסולין בהתאם לרמת הגלוקוז בדם בכל רגע נתון. נניח שאכלנו תפוח שהתפרק לגלוקוז ונספג לדם. במצב של תנגודת אינסולין רמת הגלוקוז העודפת לא נכנסה לתאים. מבחינת הלבלב רמת הגלוקוז גבוהה מהנורמה וצריך לייצר אינסולין. אם תנגודת האינסולין חריפה, הלבלב ייצר הרבה יותר אינסולין מהדרוש עבור אותו תפוח. תהליך כזה שוחק ומחליש את הלבלב.

סוכרת סוג 2 מתחילה מתנגודת חלשה (תת קלינית) שהולכת ומתגברת והופכת לקלינית. מצב של תנגודת חלשה או קטנה מוגדר כ'טרום סוכרת'. כלומר רוב עודפי הגלוקוז בדם נכנסים לתאים ומקצתם לא. הדבר נראה בבדיקת דם רגילה אחרי צום, בה יראו שרמת הגלוקוז גבוהה מ-100 וקטנה מ-126.

כאשר תנגודת האינסולין מתגברת, עודפי הגלוקוז בדם גדלים מאחר ויותר ויותר אינסולין לא פועל כהלכה. שלב זה מוגדר כבר כסוכרת: רמת גלוקוז בצום גבוהה מ-125 או שאחת המדידות היומיות גבוהה מ-200.

מה הבעיה?

פגיעה באברי מטרה הנפגעים מעודפי גלוקוז בדם, למשל עיניים, כליות, מח, לב ועוד. הלבלב מייצר עוד ועוד אינסולין כדי להוריד את רמת הגלוקוז בדם, והוא הולך ונחלש. זו הסיבה שבשלבים מתקדמים של סוכרת סוג 2 יש צורך לעזור ללבלב ואף לקחת את תפקידו בעזרת אינסולין  ממקור חיצוני או באמצעות כדורים ממריצי לבלב.

סוכרת סוג 1 היא מצב בו בגלל בעיה במערכת החיסון הגוף משמיד את התאים בלבלב המייצרים אינסולין, ולכן אין יותר אינסולין. זאת הסיבה שטיפול בסוכרת סוג 1 חייב להתחיל במתן אינסולין. אינסולין המוחדר בצורה חיצונית פועל באותו אופן כמו אינסולין שמיוצר על ידי הלבלב, ולכן הוא אינו חסין מפני תנגודת אינסולין.

המלצות והסברים

פעילות גופנית משפרת את התחברות האינסולין עם קולטני האינסולין, וגם מאפשרת לגלוקוז להיכנס לתאים ללא קשר לאינסולין. לכן, פעילות גופנית היא פעולה ההפוכה להשמנה: השמנה פוגעת במאזן הסוכר ואילו פעילות גופנית מתקנת את בעיות ההשמנה.

זאת הסיבה שלאנשים עם עודף משקל העוסקים בפעילות גופנית תהיה תנגודת אינסולין יותר נמוכה מאשר לאנשים רזים שלא עושים פעילות גופנית. כלומר האיזון שלהם יהיה טוב יותר.

מכאן אנו למדים שפעילות גופנית עוזרת להתמודד עם התוצאות המיידיות של תנגודת אינסולין (רמות גלוקוז גבוהות). באופן עקיף פעילות גופנית תגרום גם לירידה במשקל, דבר שישפר את פעילות נוגדני האינסולין (ירידה בתנגודת). לכן מי שמשתמש באינסולין חיצוני צריך להיזהר מרמות סוכר נמוכות בזמן פעילות גופנית.

מכל המוסבר עד עכשיו אפשר ללמוד את הדברים החשובים הבאים:

1. לא טוב להישאר עם רמות גלוקוז גבוהות שהם תוצאת תנגודת האינסולין. זה גורם סיבוכים ונזקים לאברי מטרה.

2. פעילות גופנית סדירה עוזרת להתגבר על נזקי תנגודת האינסולין.

3. חשוב לערוך בדיקות באופן סדיר כדי להבין מה מצב הגוף כדי שיהיה אפשר לפעול בהתאם.

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו