סליחה ואהבה, לחם וחמלה
יש משהו באוויר בימים המיוחדים של חודש אלול. ימים של אפשרות למחקר פנימי. עבורי זה בלתי נמנע לבחון בימים אלה, שוב, את יחסי עם אוכל. אז הנה כמה מחשבות שעלו בי בימים אלה של סליחה ותיקון.
שינויים בדפוסי האכילה ובאורח החיים צריכים לבוא עם הבנה מתי ומדוע הם נוצרו. אכילה היא דימוי לאורח חיינו ולאופן שבו אנו מבטאים ואוהבים עצמנו בעולם; הקצב של האכילה, הבחירות בסוג המזון, השילובים וההקשבה לצרכי הגוף.
אני מתבוננת בהתניות שנוצרו סביב האכילה אצלי ומגלה איזה רגשות אני משליכה על אוכל. מסתכלת באומץ על ימי ילדותי ומגלה כיצד למדתי להדחיק רגשות, לאכול במקום להרגיש, לאכול במקום לכעוס, לאכול במקום לדבר, ואפילו לאכול במקום לשמוח.
לכן המילה דיאטה או תפריט מקבלת משמעות מעט שולית אל מול גילוי מרעיש זה. דיאטה והחלטות נוקשות נוספות הן דרך נהדרת, מניפולציה לברוח מכאב ולהרגיש ששוב נכשלנו.
כאשר נתחיל להעריך את עצמנו כפי שאנו היום, ונאפשר לילד הרעב שבתוכנו להשמיע את קולו , נוכל גם ליהנות מאהבה אמיתית ולשנות דפוסי אכילה או דפוסים מזיקים ממקום של אהבה, של מבוגר שבוחר להזין את עצמו בטוב.
כולנו כבר יודעים פחות או יותר מה, מתי וכמה כדאי לאכול על מנת להיות בריאים. אבל האם אנו מספיק בריאים נפשית על מנת לעשות את הבחירות הנכונות לנו?
הסיבות שבגללן אנשים פונים לאוכל הן רבות, מגוונות ונוגעות בעולם הרגשי והלא מודע. דפוסי אכילה מושרשים על פי התניות שהתפתחו בשלבים מוקדמים של הילדות, פעמים רבות על רקע של פגיעות, נטישה, אכזבה וטראומה, אבל לא רק. לפעמים סיטואציות הרבה יותר פשוטות ויומיומיות מעצבות בילדות את היחס שלנו כלפי אוכל.
מזון הינו מצרך בסיסי לכל אדם, המספק הנאה וחיות – אז איך זה הפך להיות כל כך מורכב ?
משום שכאב לא מעובד הופך לרעב , לרעב רגשי שמתורגם לרעב גופני ולהרס עצמי.
תקופת החגים היא הזדמנות לסליחה וחמלה, בעיקר לעצמי. אז לפני ההצהרות וההחלטות לקראת השנה החדשה, שאלו עצמכם:
למה אתם רעבים באמת?
ואחלו לעצמכם את הברכה הבאה, עם כל תוספת שמתאימה לכם:
שנסכים להקשיב לילד הרעב שבנו ונהפוך שיפוט ובקורת לקבלה עצמית – שהרי קבלה עצמית היא המפתח לשינוי אמיתי.
ביום שבו נסכים לאהוב את עצמנו באמת יהיה זה היום שנבחר עבור עצמנו את ההזנה הטובה ביותר – בכל המישורים של חיינו. אולי אז נוכל להתפנות לתפריט בריא, להפסיק לעשן, לעשות פעילות גופנית – כל הדברים שהופכים את השנה למתוקה באמת.
הסעודה האחרונה
ערב יום כיפור, הפכו את הסעודה המפסקת למיוחדת ומשביעה יותר, בכך שתחליטו שאתם בוחרים בארוחה הזאת להיות בשקט, בהתבוננות.
הרשו לעצמכם להיות כמו תינוק שטועם לראשונה מזון מוצק.
התבוננו בצלחת, במגוון הצבעים שבה, הרשו לעצמכם להרגיש את המרקם, את הטמפרטורה של המזון.
היו ערניים לנשימה שלכם בזמן האכילה, לתנוחת הגוף , לקצב הלעיסה והבליעה.
למחשבות, לרגשות
ולכל הגוף כולו.
גמר חתימה טובה
הילה לב
