נאפולי בשוק הפשפשים

מאז שנעשיתי כמעט טבעונית (רק הביצים נותרו בתפריט), המסעדות האיטלקיות הפכו לז'אנר המועדף עלינו. בן זוגי הנורמלי, לפחות בכל הקשור באוכל, נהנה משלל מטעמי המטבח האיטלקי, ואילו אני מוצאת כמעט תמיד מנת פסטה טובה. קצת קיאנטי וכולם מרוצים.

פשפשנו באינטרנט עד שמצאנו את האיטלקייה בפשפשים.  וכמה שהאיטלקייה הזו מתאימה לפשפשים! עממית, נעימה, פשוטה להפליא וחסרת כל פאסון. ועם זאת בכל פרט שמרכיב את העיצוב והתפריט יש מחשבה, אולי אפילו סיפור, ממש כמו ברדיו עתיק שניתן למצוא אצל מוכר חביב באחת הסמטאות הקרובות.
מיד עלו בי תמונות מתוך ספריו של ארי דה לוקה. דימיתי לראות ילדים מתרוצצים בסמטאות כי חם מדי בבתים. נאפולי. קצת פשוט. קצת רועש. קצת עממי. קצת חם. ולגמרי איטלקי.

קיוויתי שהתפריט ינסוך בי גם מעט אושר מהבחינה הבריאותית. לצערי לא. הייתי רוצה לראות כמה מילים כגון קמח מלא, עלים אורגניים וכד'. לאחר האכזבה הראשונית (והרגעית, יש לומר. אי אפשר לבקש יותר מדי) פניתי לבחון את המנות.

לפתיח, יש מנה נהדרת לצמחונים (אוכלי גבינות) של סלק וגבינת עיזים. פשוטה וטובה. לא נמצאה מנה לטבעונים.

עם המנות הראשונות הגיע לחם נפלא. כמה פשוט וטעים. היין והלחם בהחלט היו יכולים להספיק לדון גאטנו ולנער היתום. האמת, גם לי.

יין הבית התגלה כקראף יין איטלקי קליל במיוחד, הנמזג לכוסות פשוטות. וכמה זה נעים ומתאים, שם בסמטה.
הפסטות הצמחוניות היו פשוטות וטעימות. חברה ואני ניסינו את רטבי הארבייאטה והמלאנזאנה ושניהם הרגישו כאילו יצאו ממטבח ביתי, כאילו בושלו בידייה של מאמא איטלקייה. כמה חבל שהפסטה אינה מקמח מלא. זו הייתה יכולה להיות תחילתה של ידידות ממש מופלאה. באופן מפתיע, הנורמלי בחר בפיצה עם המון ירקות. הבצק שלה היה כל כך טעים שכמעט ויתרתי על החצילים שבפסטה שלי לטובתו. קמח מלא? לא להגזים. חבל. חבר נוסף התענג על מנה שהשתיקה יפה לה, רוויית שמנת ושרצים שונים, כל מה שאצלי מזמן הוצא מחוץ לחוק.

ברקע שירים של דיוויד בואי, לנון, כמה גרסאות לסטנדרטים בפורטוגזית. הייתי דווקא הולכת על שירי אווירה, משהו כמו פינק מרטיני.

בשולחן ליד ישבו חמישה חברים וכלבה אימתנית ורגישה בשם פוצ'י, שחיבבה במיוחד את הריחות ומיקמה את עצמה באופן תדיר תחת דלפק המטבח, למרות הפצרותיה של אישה חביבה. המראה שלה גרם לכולנו לחייך. אושר, כאמור, בנוי מניואנסים קטנים, כאלו שדה לוקה מפליא לראות, גם בחיים הפשוטים ביותר.

בסיום הארוחה ניגשה המלצרית אל חבריה החדשים (כך קראה לנו. ואף על פי שאני לא מחובבי ההסתחבקות של מלצרים, אחרי שתי כוסות יין, הרגשתי ידידותית במיוחד), והציעה לנו לימונצ'לו על חשבון הבית.

אחרי היין והלימונצ'לו כל מה שרציתי זה לשמוע שיר אחד, שישלים לי את הערב העממי והחביב הזה.

ומחשבה לסיום: יש לי הרגשה שאושר גורם לאוכל להיות בריא יותר, טעים יותר, אפקטיבי אפילו. הייתכן שהוא אפילו מנטרל רעלים?

איטלקיה בפשפשים. רח' עולי ציון 16, יפו. טלפון: 03-9443711

לבלוג של הטבעונית, רובע צפון-מזרח

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו