המשתה הגדול - חוגגים פורים עם המטבח הפרסי

מאת: חגית אריאלי שיינפלד - מטפלת באירוודה - ייעוץ לגבי תזונה, צמחי מרפא וטיפולי מגע ברוח הרפואה ההודית המסורתית. ומנחה סדנאות למתמודדים עם חוסר איזון בבלוטת התריס

צילום: 123RF

כשאומרים "פורים" – אחד מהחגים היהודים המשמחים ביותר (יד-טו באדר, הם "ימי משתה ושמחה"), מיד עולים ברוחנו מחשבות על אוזני המן, משתה, מסיבות, יין, משלוח מנות ורעשנים. ואם כבר לערוך משתה מפואר או לדמיין אחד כזה, לעניות דעתי – אין כמו המטבח הפרסי להתאים יותר!

המטבח הפרסי הוא אחד מן המטבחים הססגוניים והערבים ביותר לחיך. ניחן בשפע של מאכלים, שמלבד טעמם המופלא, הצבעוניות שובת העין והניחוחות המשכרים האופיניים לו, מקנים לו בשקט את מקום הכבוד כאחד מהמטבחים הבריאים ביותר. בכל ארוחה תמיד יהיו עשבי תיבול טריים (כוסברה, טרגון, רשד וכד') מונחים במקום של כבוד, לצד שום פרסי כבוש, אורז, ממולאים, תבשילים שנותנים כבוד לירקות ופירות, קטניות ועוד. ואם למישהו מכם שמות כמו "גונדי" (אפשר להכין גם וריאציה צמחונית), "גורמה סבזי" (מרק ירוק), תאדי'ק, נשמעים כמו ג'יבריש…אין לכם מושג מה אתם מפסידים!

מבחינה קולינרית הוא ממזג בתוכו השפעות של המטבח ההודי, הטורקי ואף המזרח אסיאתי. וכדאי ואף מומלץ לכם לנסות ולאמץ את חלק מאבני החן, בהם נתברך. ואלו העיקרים שבהם:

עשבי תיבול וירקות

בהם נעשה שימוש הן לשם הכנת התבשילים והן במהלך הארוחה עצמה – במתכונת של עשבי תיבול טריים שנועדו לרענן את הפה והטעם בין מנה למנה ולסייע בעיכול המזון. בין היתר נעשה שימוש בטרגון, רשד, נענע (טרייה ויבשה), שמיר, כוסברה, פטרוזיליה, ריחן, סלרי, תרד, שומר, בצל ירוק ואף מרווה וצנון.

תבלינים

לפעמים נדמה שהתבשילים הם רק תירוץ כדי להשתמש בתבלינים – השחקנים הראשיים במחזה. הללו ממלאים תפקיד חשוב במטבח הפרסי (זוכרים את ההשפעה של המטבח ההודי?). בין החשובים והפופולאריים שבהם ניתן להזכיר את הכורכום, הפלפל השחור, פפריקה, זעפרן, סומק (המוכר גם בשם "אוג הבורסקאים"), לימון פרסי (לימון מיובש לבן או שחור), הל, זרעי כמון, שום פרסי, רוטב רימונים, רוטב ענבי בוסר, תמרהינדי, מי ורדים ועוד.

אורז

האורז הפרסי ידוע בעולם כשם דבר. נהוג להכין אותו באינספור וריאציות – לבן עם תפוחי אדמה מופלאים בתחתית הסיר, עם אוכמניות, בשילוב עשבי תיבול, עם גזר, צימוקים ושקדים, עם רימונים וחבושים, יחד עם פול או שעועית ירוקה ואפילו עם דובדבנים. ואין כמו קינוח מתקתק של אורז עם זעפרן לצד כוס תה מהביל ומציצת קוביות סוכר, כדי לקנח את הארוחה עם חיוך על הפנים.

מי ורדים

צילום: Jedidja_pixabay

בלילות קיץ חמים, יש האומרים כי אין כמו "שרבט גולסורך" (פרחי ורדים) – סירופ המופק מעלי ורדים אדומים וריחניים, כדי לשובב את נפש האדם.

ברפואה ההודית נחשב הורד לצמח המסייע בניקוי רעלים ממערכת הדם, משפר את זרימת הדם ומחזק את הלב, הטחול, הכבד ומערכת העצבים (נוגד דיכאון) ואנטי דלקתי. כן מסייע לטיפול בבעיות במערכת הרבייה הנשית ונחשב כאפרודיזיאק (מעורר תשוקה מינית) בקרב נשים וגברים גם יחד. מיטיב גם עם מערכת העיכול במצבים של כיבים, דלקתיות, חומציות, שלשולים ודיזנטריה, דלקת של הקיבה והמעי וצרבת.

בשימוש חיצוני מכווץ נימים וממריץ את מחזור הדם, לכן משפר את גוון העור ומשמש לריפוי פצעים ומחלות עור (אקנה, פסוריאזיס אקזמה, סרפדת, גירויים בעור),  ואף נמצא כמסלק ריח זיעה חריף (לכן נעשה בו שימוש גם בדאודורנט).

שימוש בתרסיס מי ורדים יעיל בתקופת המנופאוזה לצינון/קירור מידי (הקלה על גלי חום) וגם לאחר חשיפה לשמש.

אגב, אם יש לכם חבר שמבקר עתה בהודו, בקשו ממנו להביא לכם "ריבת ורדים", המכונה בשם גולקאנד (GULKAND), הפופולארית גם במטבח הפרסי.

רימון

בפרי האדמדם הזה נעשה שימוש הן במתכונת של מיץ והן בתבשילים שונים. כמספר גרעיניו שלל יתרונותיו: מסייע להקלה וטיפול בדלקות במערכת העיכול, חומציות יתר, בחילות והקאות. נחשב לאסטריג'נט (מכווץ) ולכן יעיל במצבי שלשול, דיזנטריה (עם דימום וריר), מחסל פרזיטים (בעיקר תולעים) ובמצבים של עודף תיאבון.

צריכה קבועה של מיץ רימונים נמצאה כמקטינה את הסיכוי למחלות לב, כלי דם (טרשת עורקים), ושבץ. ונחשבת כמסייעת בהפחתת יתר לחץ דם וכולסטרול ואפילו איזון רמות סוכר. פעילות מבורכת נוספת של הפרי היא יכולתו של הרימון לעכבת שגשוג תאי סרטן (שד, ערמונית וריאות).

ברפואה ההודית המסורתית נהוג לעשות שימוש בפרי ובקליפתו גם להקלה על תסמינים של גיל המעבר ("גלי חום"), בעיות הקשורות למערכת העצבים (נחשב לפרי המזין את המוח ומערכת העצבים), עצירת דימומים (אף, טחורים, דימום וסתי מוגבר וכד' – בשל השפעתו המקררת), בעיות עור, אנמיה (כיוון שמגביר ייצור כדוריות דם אדומות) , חום גבוה, שיעול ועוד.

אגב, לא בכדי מהווה הרימון סמל לפריון ופוריות, במחקרים שונים שנערכו על הרימון נמצא ששתיית מיץ רימונים מגבירה את החשק המיני ומסייעת באין אונות והפרעות זקפה. באיורוודה מייחסים לו תרומה גם בחיזוק רקמת ה"שוקרה" (אחת מ-7 רקמות הגוף, הקשורה לפריון), הגברת כמות הזרע ולטיפול בבעיות ערמונית.

מן ההיבט התזונתי הוא עשיר בוויטמיני A, B,C, K,  מגנזיום, סידן, אשלגן, ברזל, זרחן, סיבים תזונתיים, פקטין ונוגדי חמצון (פוליפנולים, טאנינים ועוד).

חבוש

צילום: Hans_pixabay

אין פרי שמזוהה יותר עם אירן כמו החבוש (שם מכונה בשם "BEH"). הפרי נחשב לעשיר בסיבים תזונתיים, ויטמינים (ויטמין C, ויטמין A, מעט ויטמיני B) מינרלים (סידן, מגנזיום, זרחן, אשלגן, טאנינים (נמצאים בעיקר בעלים), פקטין (שמסייע בהגנה על הגוף מפני קרינה) ועוד.

ברפואה המסורתית משמש לטיפול בשלשול (בעיקר פרי בוסר), דיזנטריה (על שום היותו מר ומכווץ באיכותו), משתן, בעיות במערכת הנשימה (ידוע כאקספקטורנט, דהיינו מסייע לכיוח), וטוניק ללב ולמוח. בנוסף, החבוש נחשב לאנטי דלקתי (יש האומרים כי יעיל לטיפול בדלקות ברחם וכן להקלה על דלקות מפרקים במתכונת של קומפרסים). בזרעים של הפרי נעשה שימוש לטיפול בבעיות במערכת הנשימה ומערכת העיכול – במיוחד במצבי עצירות כיוון שהזרעים בעלי פעילות לקסטיבית. וכן, כאשר משרים את הזרעים במים, הם מקבלים איכות מוצילגית (מפרישים ריר שעוזר לסכך את הריריות בגוף). עם זאת, חשוב לציין כי במינון גבוה נחשבים לרעילים (מכילים ציאניד, בדומה לשקדים).

מיץ חבושים נחשב ליעיל באיזון רמות הסוכר ולטיפול בבעיות במערכת השתן, כמו גם בבעיות בדרכי הנשימה, כדוגמת שיעול, צינון ואסטמה. בנוסף, ניתן למהול אותו במים ולהשתמש בו לשטיפות פה וגרגור, להקלה על בעיות חניכיים, אפטות וכאבי גרון. בהודו נהוג להכין ממנו משקה מרענן בימי הקיץ החמים, בשל איכותו המקררת.

חציל

חציל הוא אחד מהירקות (למעשה נחשב לפרי מבחינה בוטנית) עם יחסי הציבור הפחות טובים, כמו יתר החברים ממשפחת הסולניים. אולם יש כמה סיבות טובות לצרוך את הירק הטעים הזה שמקורו בהודו וסרי-לנקה, אבל הפך לבן בית של ממש גם במטבח הפרסי ונחשב ל"תפוח האדמה של אירן".

הוא עשיר בוויטמינים ומינרלים כדוגמת ויטמין A  (בטא קרוטן), ויטמיני B ,C,K,E, נתרן, אבץ, ברזל ומקור נפלא למגנזיום, סידן, אשלגן וזרחן. מקור נהדר לסיבים תזונתיים ולכן מסייע באיזון רמות הסוכר בדם,  נחשב לאנטי ויראלי ואני בקטריאלי,  מכיל פיטו נוטריינטים המגנים על ממברנת התא מפני נזקים ומסייע בשיפור התקשורת העצבית ושמירה על זיכרון תקין.

באיורוודה משמש זן ספציפי של החציל (Solanum melongena L)  לטיפול בכבד שומני ומחלות כבד הנובעות מצריכה עודפת של אלכוהול (מתברר שמכיל אנזים נדיר שמאט את התגובה הדלקתית בכבד וגם בריאות). כמו כן הוא מכיל חומרים נוספים המשפרים את אחסון הכולסטרול בכבד ומונעים את שקיעתו בדפנות כלי הדם' נחשב למסייע לטיפול בטחורים וסיאטיקה, מגביר את האגני (אש העיכול) וידוע כמסייע בטיהור המעי מרעלים.

עם עושר קולינארי שכזה, פלא שליהודים הייתה אורה ושמחה?

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו