לראות בעין טובה
התורה מספרת שכאשר הנחש פיתה את חווה לאכול מעץ הדעת, היא לא מייד אכלה, אלא קודם – "ראתה": וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם.
גם בחיים אנחנו אוכלים עם העיניים. בעידן המודרני, עם ריבוי הטעמים הממכרים, כבר שכחנו מהו רעב אמיתי לאוכל. העיניים מתבלבלות והתשוקות למזון מתעוררות גם אם לא רעבים. מחקרים הוכיחו שמספיק שנראה מזון מסוים, בשביל שיופרש אינסולין לדם ותיווצר תחושת רעב.
לפני החטא, חוש הראייה היה בריא ומתוקן. בסיפור בריאת העולם התורה חוזרת פעם אחר פעם על משפט אחד: "וירא א-לוהים כי טוב". כלומר אפשר ממש לראות "בעיניים" את כל הטוב.
כאשר נטע ה' את גן העדן, הוא הצמיח בו "כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל". בגן עדן היה הכל. ושוב, הטוב שבבריאה נקלט היטב בחוש הראייה. האדם הוכנס למקום הנפלא הזה כדי להיות חלק ממנו – להיות קשור לבורא העולם, לתרום את חלקו בעבודה ושמירה על הגן – וליהנות "מכל עץ הגן". וכל השפע האינסופי של טעמים וריחות היה מותר להנאתו של האדם – חוץ מדבר אחד: "עץ הדעת טוב ורע"!
יש דברים שהם "אסורים", שאין האדם צריך אותם לחייו ולבריאותו. אם אדם נושא את עיניו אל הדברים האלה, הוא יכול לקלקל את חוש הראייה שלו, עד שהוא לא יראה את הטוב בכלל ויראה רק את הרע.
כך הנחש פיתה את חווה:
כִּי יֹדֵעַ אֱ-לוהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּא-לוהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע:
במילים אחרות הוא אמר לה משהו כזה: "תשמעי חווה, בורא העולם יודע שאם תאכלו מן העץ הזה, אתם תהיו כמוהו. אתם תהיו 'כל-יכול'. העץ הזה, זה הדבר העיקרי, זה מה שייתן לכם כוח אלוקי."
ואז האשה "ראתה" את מה שהיא ראתה – כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם
היא שכחה את אלוהים ואת כל הבריאה הטובה, כאילו הפסיקה לראות אותם. כל העושר שהיה לה קודם כבר לא נחשב בעיניה, כי היא נאחזה ב"תאוות עיניים".
מה שקרה לחווה יכול לקרות לכל אחד. אנחנו שוכחים שיש לנו את כל מה שאנחנו צריכים בחיים, ורואים רק דבר אחד, אותו דבר שאין לנו ושאינו נצרך לנו, שנמצא בתחום של ה"לא". אנחנו חושבים רק עליו. העיניים כאן הם כמו חלון, דרכו חודר הפרי האסור לתוך המחשבות ויוצר אובססיה.
כל עולמה הפנימי של חווה התהפך ברגע. עד עכשיו היא חיה בעולם של שותפות ואילו מעכשיו, היא נשלטת ביצר כיבוש. זה מתחיל בדחף כיבוש האוכל, וממשיך ברצון לבוא במקום הא-לוהים. במצב הזה כבר אין לאדם הנאה מן המחזה הנהדר של הבריאה השלמה ומן השותפות עם הא-לוהים.
תיקון חטא עץ הדעת מתחיל מתיקון הראייה. ביהדות אדם בעל ראיה משופרת נקרא "טוב עין". אדם כזה רואה תמיד את הטוב בכל המציאות הסובבת, ואינו שומע לפיתוי הנחש, המנסה "להוכיח" לו כמה המצב הוא רע. כשאנו מסתכלים על האוכל בצלחת שלפנינו בעין טובה, אנו רואים כל כך הרבה טוב – את שפע המזונות, הטעמים, הריחות שנבראו להנאתנו; את שרשרת המזון, הגידולים, החקלאים, המשווקים, הפרנסה המקיימת עולם ומלואו; ואת העולם המלא באנשים טובים! עין טובה מחברת את האדם לשפע של גן עדן, והוא מתחיל לראות בבהירות כמה הוא נתון להשגחתו של בורא העולם.
לאתר של ורד
