העיקר שהילד יאכל בריא

העיקר שהילד יאכל בריא

ידידתי אביטל סבג היא מומחית לרפואה ותזונה טבעית ושפית יצירתית למאכלים בריאים וטעימים. לפני זמן מה פורסמה כתבה של אביטל אודות מאכלים בריאים לילדים. לאחר שאותה כתבה הועלתה גם לאינטרנט, החלה חגיגת הטוקבקיסטים (מפרסמי התגובות) שטענו שתיאוריה לחוד ומציאות לחוד – בחיים האמיתיים ילדים לא רוצים לאכול מזונות בריאים. הגדיל לעשות טוקבקיסט אחד שכתב שברור שלגברת סבג הנכבדת אין ילדים. לו היו לה ילדים, הייתה נוכחת לגלות עד כמה מגוחכות הצעותיה לתזונה בריאה לילדים – הם פשוט לא יאכלו זאת. מה שאותו טוקבקיסט לא העלה לרגע על דעתו זה שאביטל היא אמא לחמישה בנים.

כשמגיעים אליי הורים לייעוץ עבור ילדיהם, מתוך רצון שהילד יאכל בריא יותר, אני משתדל לשמור על איפוק ולהקשיב בסבלנות לרשימת הממתקים והחטיפים שהילד זולל ואולי כבר מכור אליהם. אני ממשיך להטות אוזן לתלונותיהם כלפי הזאטוט שמסרב לאכול ירקות וחפץ אך ורק בבצקים, כנציגי הדגנים, ובפירה ובצ'יפס, כנציגים הבלעדיים של ממלכת הירקות.

ציפיותיהם של אותם הורים נחלקות לשתיים. האחת, שאתן להם איזו מילת קסמים הארי פוטרית תזונתית שתהפוך את הילד לפרסומת מהלכת לבריאות. לחלופין, הציפיה השנייה היא שאבוא ואדבר ישירות עם הילד הסורר, בין אם בדרכי נועם או במילות הפחדה, המותרות לי כביכול בתוקף תפקידי כיועץ בריאות ותזונה, על כך שאם ימשיך עם דרכיו הקולינריות הקלוקלות, אזי יפלו שיניו, יתנוונו שריריו, ילבינו שערותיו, יתמוססו עצמותיו, וכיוצא באלה כיד הדמיון השלילי הטובה.

לאחר שאפשרתי לאותם הורים לאוורר החוצה את חוסר שביעות רצונם מצאצאיהם פורקי העול, הכוללת בדרך כלל בשנים האחרונות טענות על כך שיוצאי חלציהם הללו חסרי יכולת ריכוז ואף סובלים מתנודות קיצוניות ברמות האנרגיה ומצבי הרוח שלהם, או אז אני מרשה לעצמי לפתוח את פי ולהציג לאותם הורים מודאגים שתי שאלות: מה אתם אוכלים ובמה מצוידים ארונות המטבח בביתכם?

לא לשאלות הללו ייחלו ההורים. "לא באנו להתייעץ איתך עבור עצמנו," הם אומרים, "אנחנו רוצים שהילד יהיה בריא." אך זה לא עובד כך. הורגלנו לחשוב שילדים מעצם טבעם אוהבים ממתקים ושונאים ירקות ועל כן נועדנו לחוות קרב התשה בלתי פוסק בחזית האכזרית הקרויה שולחן האוכל. אם נתבונן בהרגלי התזונה של העידן המתועש בו אנו חיים, נוכל להבחין בנקל שבחירות המזון, בין אם של ילדים או בין אם של מבוגרים, השתבשו להן.

ירקות, פירות, דגנים מלאים, זרעים, וקטניות מבושלות או מונבטות פינו את מקומם למאכלים מעובדים המגיעים באריזות פלסטיק, ניילון, קרטון, קלקר, ואלומיניום. מצד אחד צריכת הפחמימות המעובדות – לחמים, קרקרים, בורקסים, עוגות, עוגיות, ויתר דברי מאפה וחטיפים – גדלה מאוד. מצד שני, צריכת חלבון מן החי עלתה אף היא כחלק מתרבות השפע – בשר, עופות, דגים, ביצים, ומוצרי החלב בכמויות מופרזות. לגבי האחרונים, אלו הסתננו את תזונת הקטנטנים בתחפושות רבות – שוקו, שוקולד, חלב עם דגני הבוקר המסוכרים, מעדני חלב ממותקים עם אריזות עטורות בדמויות מצוירות מפתות, ומגוון מוצרים נוסף כיד הדמיון הפורה של יצרני המזון.

על ילדים אי אפשר לעבוד בטווח הארוך. לחצות את הכביש עם הילד באור אדום ולומר לו שלא יעשה זאת כשהוא לבד רק ייצור אצלו מבוכה וחוסר אמון. גם הילדים המרדנים ביותר בסופו של דבר סגלו לעצם העדפות והתנהגויות רבות על ידי חיקוי ההורים. רוצים שהילד יאכל ירקות ולא ג'אנק? תאכלו אתם ירקות ומזונות אמיתיים ואל תציידו את הבית בג'אנק, אפילו לא בארונות סתרים.

מה דעתכם על דוגמא אישית מצד ההורים ומניעת הכנסה של ג'אנק הביתה? נשמח לתגובתכם בנושא.

לאינדקס מתכוני בריאות לחצו כאן

לפורום תזונה בריאה לחצו כאן

להרשמה לעידכונים ללא תשלום לחצו כאן

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו