היוגה של התזונה

האוכל הוא מכתב אהבה מאלוהים

קחו פרי, פרי כלשהו, ובלי להיכנס לעניין הטעם, הניחוח, הצבע, וכו', פשוט הביטו בו ונסו להבין עד כמה הוא מלא באור קרני השמש. הפרי הוא מכתב מהבורא והכול תלוי באופן שבו אנו קוראים את המכתב שהוא כותב לנו. כמובן שאם איננו יודעים לקרוא אותו, לא נפיק ממנו כל תועלת, וזה יהיה חבל מאוד!

כאשר נערה או נער מקבלים מכתב מאהוביהם, הם קוראים בו בהתלהבות שוב ושוב. באיזו אהבה וזהירות הם מניחים אותו בין אוצרותיהם. אבל מכתב מהבורא? זורקים אותו ישר לסל האשפה, ואפילו לא טורחים לקרוא בו! האדם הוא היצור האחרון בעולם שילמד לפרש מכתב כזה. אפילו החיות שמות לב יותר מאשר האדם. פרים ופרות, למשל: הם קוראים אותו פעם אחת קריאה ראשונית, ולאחר מכן קוראים אותו שוב ביתר תשומת לב. אתם ודאי צוחקים עכשיו מתוך מחשבה שזהו הסבר לא כל כך מדעי… טוב, בסדר, תקראו לזה "העלאת גרה", אם אתם מעדיפים את המונח המדעי, אבל אני אומר לכם שהם קוראים שוב את המכתב…

האוכל הוא מכתב אהבה שנשלח לנו על ידי בוראנו ועלינו ללמוד לקרוא אותו. לדעתי, זהו מכתב אהבה עשיר הבעה וחזק ביותר, האומר: "אני אוהב אותך ואני נותן לך חיים וכוח". ברוב המקרים האנשים בולעים את מזונם בלי לקרוא את מילות המכתב שבו אלוהים כותב: "בני, בתי, אני רוצה שתהיו מושלמים. אני רוצה שתהפכו להיות כמו הפרי הזה: טעימים להפליא. כרגע אתם חמוצים, מרים וקשים, אינכם בשלים לאכילה עדיין. עליכם ללמוד עוד הרבה. הביטו בפרי שאתם נוגסים בו: אם הוא הגיע לכדי הבשלה, הרי זה בזכות היותו חשוף לקרני השמש. גם אתם צריכים לנהוג כך: לחשוף את עצמכם לקרני השמש הרוחנית, ואז היא תבצע את עבודתה ותתמיר את כל היסודות המרים והבלתי ניתנים לעיכול שבכם. בנוסף לכך היא תצבע אתכם בגוונים יפים ובהירים". זהו המסר שאלוהים שולח לנו באמצעות המזון. טרם שמעתם אותו, אבל אני שומע אותו בצורה מאוד ברורה.

כאשר אנחנו אוכלים, האור מדבר אלינו, כי האוכל הוא אור וצליל מרוכזים ודחוסים. אם מחשבותיכם נודדות כל הזמן, לא תוכלו לשמוע את "קול" האור. האור לעולם איננו נפרד מהקול: האור שר, האור הוא מוזיקה. עלינו ללמוד לשמוע את מוזיקת האור כי הוא שר, הוא מדבר. האור הוא הדיבור האלוהי.

אפשר גם לומר שהתזונה היא מעין קליטת מסרים, מכיוון שכל יצור וכל דבר פולט קרינות מסוימות, ויש מדיומים שמסוגלים לקלוט את הקרינות האלה ולפענח אותן. המזון הרי אסף קרינות מכל רחבי היקום: השמש, הכוכבים וארבעת היסודות הותירו בו עקבות בלתי נראים, אך ממשיים. הם החדירו לתוכו כל מיני חלקיקים, כוחות ואנרגיות. במזון קיימים גם עקבות שהושארו על ידי האנשים שעבדו בשדות ובפרדסים או רק עברו דרכם. כך האוכל יכול לספר לנו על כל חוויותיו. הוא יכול לספר לנו סיפורים על השמש ועל הכוכבים, על המלאכים ועל הבורא. הוא יכול לספר לנו על היצורים שדאגו לו יומם ולילה, שמילאו אותו בתכונות מועילות ומיוחדות למען בני האדם, שהם ילדיו של אלוהים.

אף שהטבע רואה בבני האדם יצורים חסרי דעת ורדומים למחצה, הוא אומר לעצמו ברוחב ליבו: "הו, לא חשוב! בין אם הם נבונים, מודעים וערים ובין אם לאו, אני מארגן את הדברים כך שמזונם ייתן להם את הכוח שהם זקוקים לו כדי להישאר בחיים". גם בני אדם שורדים הודות למזונם, כמו החיות, אף שהם אינם מודעים לתועלתו הנפשית. זה ברור כשמש. אבל במצב כזה המזון יכול לתת להם רק בריאות גופנית, הוא לא יכול לעזור להם לצמוח מבחינה רוחנית.

אם ברצוננו למצות ולדלות את החלקיקים המעודנים ביותר ממזוננו, אנחנו חייבים להיות בהכרה מלאה, ערים לגמרי ושופעים אהבה. גישה כזאת תכין את גופנו באופן מושלם לקבל את היסודות המזינים. במצב כזה, המזון מרגיש שהוא אורח רצוי והוא מעניק לנו את כל אוצרותיו ברצון רב. אם אתם יודעים לקבל כל אדם בסבר פנים יפות ובאהבה, הוא נפתח בפניכם והוא מוכן לתת הכול. אבל אם אתם מקבלים אותו בפנים חמוצות, הוא פשוט נסגר. תנו לפרח אור וחום והוא ייפתח ויפיץ את ניחוחו הטוב, אבל אם תשאירו אותו בחדר קר ואפל הוא יסגור את עצמו. גם האוכל, כמו הפרח, נפתח או נסגר בהתאם לגישתנו, וכשהוא נפתח הוא מעניק לנו את האנרגיות הטהורות והאלוהיות ביותר.

מתוך הספר "היוגה של התזונה", אומרם מיכאל איבנהוב

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו