איך חברות המזון משחקות עם האמת ועם הכסף שלכם

מאת: ד"ר אורי מאיר-צ'יזיק - ד"ר להיסטוריה של הרפואה והתזונה, חוקר מסורות מקומיות ופעיל חברתי

זמן קריאה: 3 דקות

כשאתם קונים מוצר שכתוב עליו "טבעי", אתם מניחים שהוא טבעי, נכון? וכיתוב של "תוצרת ישראל" מעיד על מזון תוצרת ישראלית, נכון? אז זהו שלא בדיוק...

איך חברות המזון משחקות עם האמת ועם הכסף שלכם. צילום: pexels

אנחנו לא יודעים איך המזון שלנו גוּדל והיכן, ומה עבר בדרך.

אנחנו לא יודעים כלום כמעט על הצמחים והבשר שאנחנו מטמיעים בגופנו.

זה אחד היתרונות בחיים המודרניים: לראשונה לא צריך לדעת.

אנחנו נהנים מתברואה, בטיחות ורפואה, ולראשונה בהיסטוריה אפשר ליהנות משפע עצום ללא חשש.

מה שלא השתנה, לאורך ההיסטוריה ועד היום, זה שיצרני המזון ומשווקיו מעדיפים שנדע פחות.

הם תמיד ניצלו את פערי הידע.

סוחרים בעבר דיללו יין במים, תבלינים במלח וקמח בגיר.

השיא הגיע בתחילת העידן התעשייתי

מפעלי המזון הראשונים היו מזוהמים, ומוכי זיופים והונאות —

מוצרי מזון לא הכילו את מה שהוצהר על האריזה.

"פטה ראש חזיר בסגנון צרפתי" שנמכר בקצביות ומכולות בבוסטון, בדוגמה שמופיעה בספר "הג'ונגל" של העיתונאי האמריקאי אפטון סינקלייר מ־1906, הכיל מחית מבושלת של עצמות מפרקים טחונות עם עור.

"הג'ונגל", ולפניו "מסה על זיוף אוכל" של הכימאי הגרמני פרידריך אקום מ־1820, חוללו שערוריות, שלבסוף הובילו להקמת רשות המזון והתרופות האמריקאית, ה־FDA, ואחריה להקמת רשויות דומות במדינות העולם.

הרשויות האלה מפקחות על שוק המזון באמצעות קביעת תקנות — שהן כללי עבודה שמחייבים את כל המפעלים, בראשם כללי תברואה ובטיחות; וקביעת תקנים — שהם דרישות שכל סוג מזון מחויב לעמוד בהם.

אלה התכונות המחייבות שצריכות להיות לרסק עגבניות, גבינת שמנת או לחם מלא כדי שיהיה מותר למכור אותם בשם הזה.

התקנים קובעים אם מותר לכתוב על בקבוק שהמשקה בו "טבעי", ומפרטים את רשימת החומרים שמותר למנות בתווית כ"סיבים תזונתיים".

כיום הכיתוב על גבי האריזות צריך לעמוד בתקנים של רשויות המזון. צילום: pexels

תקנים קובעים את הפירוש החוקי של העברית בעולם המזון

מצד אחד זה תפקידם.

הודות לתקנים, כשאנחנו קונים חמאה אנחנו יודעים שהיא תכיל לפחות 80% שומן חלב ועד 20% מים, וזהו.

כשחברת לורפק שיווקה חמאה מדוללת בשמן קנולה נאסר עליה להשתמש במילה חמאה והיא קראה למוצר "ממרח לורפק".

ב־2024 היא שיווקה את אותה החמאה מדוללת במים ובאריזה זהה כמעט לזאת של החמאה הרגילה.

על הנייר הכסוף נכתב רק "לורפק" בלי כל מילה נוספת.

לפני התקנים חברות שיווקו מה שרצו באיזה שם שרצו.

זאת הבעיה שהתקנים פתרו.

וההגדרה המחייבת הקובעת מהי חמאה היא רק תנאי אחד בחמישה־עשר העמודים של "תקן ישראלי 323 חמאה", שכולל את טווחי התוצאות המותרים בבדיקות שונות שמתבצעות במוצר לאורך הדרך — מטמפרטורה עד כמויות החיידקים.

חריגה מאחד הסעיפים וזאת כבר לא חמאה.

התקן מאפשר לנו לקנות, למרוח ולאכול בשקט נפשי.

התקן הגדיר חמאה כ-80% שומן חלב ועד 20% מים. צילום: pixabay

יש למטבע צד שני, והוא ששינוי בתקן הזה ישנה את המציאות

אם הוועדה לחלב ומוצריו במכון התקנים הייתה יום אחד מכניסה תיקון שמחייב פחות שומן חלב בחמאה, במהרה רוב החמאות היו מדוללות.

האריזה והשם היו נשארים, אבל היינו קונים יותר מים, וזה היה נחשב חמאה לכל דבר.

שפת התקנים של עולם המזון היא שמגדירה אותו.

במוצרים כמו חמאה זה לא קורה, אבל זה קורה באחרים.

עקרונית, יש לזה הצדקה.

למילה לחם הייתה לאורך אלפי שנים משמעות אחת: מאפה מבצק עשוי קמח, מים, מחמצת ומלח.

אי אפשר לדרוש מלחם מודרני בייצור המוני לשמור על טהרנות מסורתית כזאת.

וכך הלחם האחיד בישראל מכיל 12 מרכיבים והלחמניה של מקדונלדס מכילה 19 מרכיבים, ושניהם נקראים לחם, אחרת המילה הייתה נעלמת מחיינו.

זה חיוני לשפה, ולתעשייה, שיכולה לייצר מאפים רכים ומתוקים יותר הודות למתחלבים, מייצבים, חומרי טעם ונוגדי חמצון ולשווק אותם תחת שם המותג החזק ביותר בתזונה.

לפי התקן, מגוון מאפים יכולים להיקרא "לחם". צילום: pexels

אבל זה לא נגמר שם, כי עוד פירושי מילים דרשו התאמה לעידן המודרני

לדוגמה "טבעי".

תקן ישראלי 1145 לסימון מזון מתיר לתת את התיאור "טבעי" לכל מזון שמקורו בטבע, וזאת גם אם עובד, זוקק, דולל, פורק והורכב מחדש, נחשף לחומרים רעילים במהלך עיבודו — או אם הוא מזיק לבריאות מלכתחילה.

כשאנחנו קוראים את המילים "מיץ תפוזים סחוט טבעי", ומדמיינים תהליך הכנה שמזכיר במשהו את הסחיטה בבית, אנחנו לא יודעים שהמילים יכולות לתאר תערובת של מים מומתקים ממצרים, שמן אתרי מסין וציפת פרי יבשה מטורקיה, שהגיעו קפואים באוניות, וכאן הופשרו ופוסטרו.

זה סחוט טבעי לפי התקן.