המדע שמאחורי הדיאטה הקטוגנית
דר' מריאלה גלאנט בכנס אוכלים בריא 12. צילום: ליאור שני
"תאכלו פחות, תזוזו יותר ותהיו בריאים"?
ד"ר גלאנט מתחילה את הרצאתה במסר הפשוט הזה שרופאים נוטים להגיד למטופליהם.
לצד העלייה בתוחלת החיים ניתן לראות בבירור עלייה וגידול בתחלואה כרונית, כאשר אחת הבעיות הנפוצות היום היא עודף משקל שלרבים קשה להתמודד אתו.
ד"ר גלאנט העלתה את השאלה: אולי אנו הרופאים טועים בהנחיות שאנו נותנים למטופלים שלנו?
אנשים משתדלים לשמור על בריאותם, הם עושים פעילות גופנית ואין סוף דיאטות וכלום לא עוזר.
אז היכן אנו טועים? מה אנו עושים לא נכון?
אולי הדעה הרווחת שצריך לספור קלוריות וששומן הוא זה שמשמין שגויה ביסודה?
היום הרפואה כבר יודעת כי אנשים מגיבים בצורה שונה למזונות וכי הערך הקלורי הינו רק חלק קטן בפאזל המורכב של תזונה נכונה, ירידה במשקל ובריאות.
תוכלו לצפות כאן בהרצאתה של ד"ר גלאנט באדיבות מרכז גלאנט או להמשיך לקרוא את סיכום הדברים על ידי אילת אופיר.
שומנים, פחמימות וחלבונים
כמה מילים על מטבוליזם של שומנים, פחמימות וחלבונים.
- השומן במזון מתפרק לחומצות שומן ונספג דרך המעי לדם וממנו לתאים
- החלבון מתפרק לחומצות אמינו מהן הגוף בונה את החלבונים שלו
- הפחמימות לעומת זאת, הופכות לגלוקוז שמגיע לזרם הדם.
הלבלב מפריש אינסולין על מנת להכניס את הגלוקוז לתאים בהם הוא משמש לייצור אנרגיה הנחוצה לתפקודו התקין של הגוף.
תפקיד האינסולין להפעיל קולטנים הנמצאים על גבי ממברנת התא המאפשרים את כניסת הגלוקוז לתאים.
80% מהגלוקוז יוכנס לתאי השריר וישמש לייצור אנרגיה ואילו ה-20% הנותרים יאגרו בכבד בצורת גליקוגן שיהיה זמין לגוף בשעת הצורך.
בכבד יאגרו בערך 100 גרם גלוקוז וכל השאר יהפוך לשומן וייכנס לתאי השומן בגוף בעזרת האינסולין שהוא הורמון של אגירה.
רקמת השומן מהווה מאגר של אנרגיה זמינה לגוף לשעת הצורך.
מה קורה בגופנו? צילום: pexels
גלוקוז, אינסולין, רעב ושובע
כאשר אנו אוכלים פחמימות, רמות האינסולין בדם עולות והשומן נאגר בתאים.
כאשר לא נכנס אוכל לגוף הוא יפרק תאי שומן וישתמש באנרגיה זו לצרכיו האנרגטיים.
בזמן צום, יורדות רמות האינסולין בדם ואז תאי השומן מתפרקים ומספקים לגוף אנרגיה חילופית במקום הגלוקוז.
בזמן צום, רמות האינסולין בדם נמוכות מאד.
כשאוכלים, הן עולות, שכן המזון שנכנס לגוף מפעיל את הפרשת האינסולין.
כשמגיעים לשובע רמתו בדם יורדת ולכן בין הארוחות תהיינה בדם רמות אינסולין נמוכות.
תנגודת לאינסולין והסינדרום המטבולי
תנגודת לאינסולין מהווה בהחלט סיבה לדאגה.
היא עלולה להיות הגורם להתפתחות מחלות לב, סרטן, אירועים מוחיים, דמנציה, אלצהיימר, פרקינסון, מחלות אוטואימוניות ועוד בגלל רמות האינסולין הגבוהות בדם.
יש המכנים את מחלת האלצהיימר סכרת של המוח וחוקר מאוניברסיטת סטנפורד טוען כי רמות אינסולין גבוהות בדם מהוות גורם מנבא למחלת לב כלילית.
מהי התנגודת לאינסולין?
תנגודת לאינסולין הינה מצב בו הקולטנים שעל גבי ממברנת התא מפסיקים להגיב לאינסולין.
כתוצאה מכך הסוכר נשאר בדם ולא מצליח להיכנס לתאים.
אז בעצם יש רמות סוכר גבוהות בדם.
בתגובה, מפריש הלבלב עוד ועוד אינסולין בניסיון להכניס בכל זאת את הסוכר לתאים.
כך נוצר מצב בו רמות האינסולין בדם גבוהות כל הזמן, גם אחרי הארוחות, למרות שבזמן זה הן אמורות להיות נמוכות.
המצב הזה שנקרא תנגודת לאינסולין הוא חלק מהסינדרום המטבולי.
כשהגוף לא יודע מה לעשות עם הסוכר. צילום: pexels
מאפייני הסינדרום המטבולי הינם:
רמות טריגליצרידים מעל 150, כאשר הרצוי הוא עד 100.
רמות HDL נמוכות, כאשר הרמה הרצויה לנשים הינה מעל 50 ולגברים מעל 40.
מחקר הראה כי לאנשים עם HDL מעל 65 אין מחלות לב וכלי דם, כלומר זהו גורם המגן על בריאותם.
יתר לחץ דם הינו סימפטום נוסף של הסינדרום המטבולי וגם הוא קשור לרמות אינסולין גבוהות בדם.
אינסולין גבוה בדם גורם לכליות לספוח יותר מלחים ונוזלים חזרה לזרם הדם מה שמעלה את הנפח שלו ובהכרח את הלחץ על כלי הדם.
גם שומן בתאי הכליה מפריע לפעולתה התקינה ובאופן עקיף גם לירידת גמישות כלי הדם ועליה בלחץ הדם.
לחץ הדם הרצוי הינו מתחת ל-130 סיסטולי ומתחת ל-85 דיאסטולי.
שנים רבות לפני שנראה עליה ברמות הסוכר בדם כבר תהיה עליה ברמות האינסולין.
זה בפני עצמו כבר גורם לנזק רב מאחר ואינסולין הינו הורמון של אגירה וגדילה וגורם להשמנה.
עלייה במשקל תגרום לעלייה בהיקף המותניים, כרס, כבד שומני ואגירת שומן גם בכליות. בעצם כל הגוף מתמלא בשומן.
אז אם איני סובל מעודף משקל, סימן שהכל בסדר?
ד"ר גלאנט מדגישה כי חשוב לדעת שלא כל מי שמתחיל לפתח את התסמונת המטאבולית יסבול מעודף משקל.
יש אנשים שיש להם רמות אינסולין גבוהות בדם אבל הם במשקל תקין לחלוטין ואין להם באמת דרך להבין את זה.
מחלת הסכרת היא כבר שלב מתקדם של תהליך ממושך זה.
בשלב בו הלבלב כבר לא מפריש מספיק אינסולין, האדם יהיה רעב כל הזמן, לכן חשוב לזכור כי ייתכן וזה סימפטום של רמות אינסולין גבוהות בדם ולדאוג לבירור רפואי בהתאם.
שימו לב – האם אתם רעבים כל הזמן?
לפטין הינו הורמון המהווה חלק ממנגנון הרעב והשובע בגוף.
תאי השומן מפרישים לפטין, והמסר מגיע להיפותלמוס אשר משדר לגוף שהגיע הרגע להפסיק לאכול.
מאחר והאינסולין משבש את פעולתו התקינה של הלפטין, המסר לא מגיע בזמן וממשיכים לאכול.
כך נוצר שיבוש במנגנון הטבעי של הרעב והשובע הגורם לאכילת יתר ולהשמנה.
אם אתם רעבים כל הזמן זוהי נורת אזהרה. צילום: pexels
מבוא לתזונה נכונה – על הסוכר ועל השמן
בשנות ה-50 של המאה העשרים סימנו את השומן כאויב העיקרי של הבריאות וההמלצות התזונתיות התמקדו בעיקר בהימנעות ממנו.
היום כבר יודעים שהסוכר הרבה יותר מסוכן ממנו.
מחקר שעקב במשך 13 שנים אחרי 600 איש שכולם היו בריאים ובדק את רמות האינסולין שלהם, הראה כי למי שהיו רמות אינסולין גבוהות בדם היה סיכון גבוה יותר למחלות לב וכלי דם.
ד"ר גלאנט מדגישה כי הרופאים לא מבינים עד הסוף למה נוצרת תנגודת לאינסולין, אך יודעים כי הגורם התזונתי מהווה לפחות 80% מהעניין.
אם נבחן את ההיסטוריה שלנו נראה כי עד לא מזמן (300 שנה), צריכת סוכר לא הייתה קיימת בטבע.
הפירות היו קטנים ולא מאד מתוקים ודבש כמעט ולא היה זמין לבני האדם.
כיום, האדם המודרני הממוצע צורך בערך 100 גרם סוכר ליום שהוא הכמות שפעם צרכו במשך שנה שלמה.
גם צריכת השומן הצמחי עלתה לאין שיעור: שמן קנולה, תירס, סויה, חמניות לא היו זמינים לבני האדם עד לפני 300 שנה.
אז בואו נדבר על סוכר: גלוקוז, פרוקטוז וסוכרוז
גלוקוז
תוצר הפירוק של פחמימות כמו לחם, פסטה, אורז ותפוחי אדמה.
הוא גורם ללבלב להפריש אינסולין על מנת שיצליח להיכנס לתאים.
הגלוקוז חשוב לתפקוד תאי הגוף ובמקרה של מחסור הכבד מספק אותו ממאגרי הגליקוגן שנמצאים בכמות קטנה גם בשרירים.
פרוקטוז
קרוי גם סוכר פירות. הוא נמצא בכמות גדולה בירקות שורש, דבש ופירות והוא מעניק להם את הטעם המתוק.
חד סוכר זה איננו דורש מן הלבלב להפריש אינסולין והוא מתפרק בכבד בתהליך מטבולי שונה מן הגלוקוז.
רמות גבוהות של פרוקטוז עלולות לגרום להשמנת יתר, לרמות גבוהות של שומנים בדם ולכבד שומני.
פרוקטוז ידוע בהשפעתו הממכרת, כאשר מפסיקים לצרוך פרוקטוז חווים ממש תסמיני גמילה.
התמכרות לממתקים עובדת במנגנון דומה.
סוכרוז
סוכר הלבן, המורכב מ-50% גלוקוז ו-50% פרוקטוז.
הוא אחד הגורמים המרכזיים לתחלואה ונמצא במזון מתועש.
רוב המוצרים שניתן לרכוש בסופר מכילים סוכר לבן: לחם, קטשופ, מוצרים דלי שומן.
בעבר המליצו על פרוקטוז לחולי סכרת כי הוא לא מעלה רמות סוכר בדם אבל כמובן שהמלצה זו שגויה.
אבטיח – מכיל כמות גבוהה של פרוקטוז. צילום: pixabay
שמנים ושומנים
השומן סומן כאויב האמיתי, כגורם לסתימת העורקים ולתחלואה לבבית.
לדברי ד"ר גלאנט, שומן רווי הוא מולקולה יציבה שלא מתחמצנת בקלות, למשל: בשר, חמאה, שמן קוקוס.
לעומתו, שומן חד בלתי רווי כמו שמן זית, פחות יציב ונוטה יותר להתחמצן.
שומן רב בלתי רווי PUFA חיוניים אך במינון נמוך.
שומנים אלו אינם מהווים מקור אנרגיה לגוף אלא משמשים להעברת מסרים.
אומגה 3, אומגה 6 והיחס ביניהן
היחס הרצוי בין חומצות שומן אלו הינו 1:1 או 1:2.
כרגע, בתזונה המערבית הקלוקלת היחס הוא 1:20.
כלומר, על כל יחידה של אומגה 3 אנחנו צורכים בתזונה פי 20 אומגה 6.
זהו יחס כמעט בלתי נתפס.
אומגה 3 ניתן למצוא בדגים ובאצות. אומגה 6 נמצא בשפע בזרעים ובאגוזים.
כשחומצות השומן אומגה 6 נמצאות בזרעים או באגוזים הן מגיעות כמכלול עם נוטריינטים חשובים נוספים ולכן אינן מזיקות לנו.
אולם, ד"ר גלאנט מדגישה, לא מומלץ לצרוך אותם בבקבוק פלסטיק של שמן תעשייתי, שהופק בתהליך ההופך אותו למולקולה מאד לא יציבה המתחמצנת בקלות וגורמת להזדקנות מואצת.
השיגו את האומגה 6 שלכם מזרעים ואגוזים ולא משמן תעשייתי בבקבוק. צילום: pixabay
אז מה עושים עם כל הידע הזה?
ברגע שנוצרת בגוף תנגודת לאינסולין חשוב להוציא מיד מן התזונה את הפרוקטוז והשמנים הצמחיים. בנוסף יש להוריד, כמה שניתן, את כל הפחמימות.
לכן נאמץ את הדיאטה הקטוגנית שטובה גם לטיפול בכבד שומני, תופעה שהפכה נפוצה מאד בימינו.
למאמרים אודות הדיאטה הקטוגנית:
תזונה קטוגנית מול פליאו – מה ההבדלים?
מסתבר שדיאטה קטוגנית היא הטיפול היעיל ביותר בכבד שומני. זאת למרות שהיא כרוכה בצריכה גבוהה של שומן.
האם זה בטוח? לפי ד"ר גלאנט, – בהחלט. יש מחקרים רבים התומכים בדיאטה זו ומראים שהיא לא סותמת את העורקים למרות שמעלה רמות כולסטרול מסוג LDL.
שלום. כיצד אני יודע אם יש לי כבד שומני, ואם כן, כיצד מנקים אותו?
האם יש עוד טכניקות בנוסף לתזונה קאטוגנית?