סיקור הרצאה: הקשר בין המעי למחלות אוטואימוניות

מאת: חגית אריאלי שיינפלד - מטפלת באירוודה - ייעוץ לגבי תזונה, צמחי מרפא וטיפולי מגע ברוח הרפואה ההודית המסורתית. ומנחה סדנאות למתמודדים עם חוסר איזון בבלוטת התריס

בעולם ידועים כיום למעלה מ- 100 סוגים של מחלות אוטואימוניות. בארה"ב לבדה ההערכה היא שכ 20 מיליון איש סובלים ממחלות אוטואימוניות. מחלות אוטואימוניות הן גם אחד מ 10 הגורמים המובילים לתמותה של נשים בעולם. הן עשויות לפגוע בעצמות, שרירים, עור, ריאות, מערכת העצבים, מוח (טרשת נפוצה), צינור העיכול (קרוהן, קוליטיס, צליאק, סכרת סוג 1), דם, בלוטת תריס ועוד. לכל מערכת בגוף יש פוטנציאל להיפגע ממחלה אוטואימונית. היא עשויה להיות ספציפית לאיבר או לחלק מסוים בתא. לתקוף הורמונים, חלבונים וכן הלאה.

מה זו מחלה אוטואימונית?

אוטו = עצמי, אימוני = שייך למערכת החיסון. אוטואימוניות משמעו מחלה הנגרמת כתוצאה מכך שמערכת החיסון תוקפת חלקי גוף עצמיים. במילים אחרות: הגוף תוקף את עצמו.

כדי להבין את מה שמתחולל בגוף במצבים של מחלה אוטואימונית, קיים צורך להבין קודם, כיצד פועלת מערכת החיסון. מערכת החיסון היא כמו צבא שמגן על הגוף שלנו. וכמו צבא משומן, היא מורכבת ממספר בסיסים כמו הטחול, תימוס (איבר שנמצא באיזור החזה בינקות ומתנוון עם הגיל), מח העצם (שם נוצרים תאי הדם). בנוסף ישנן בגוף גם בלוטות לימפה שמכילות תאים שמוכנים להתקפה בשעת הצורך. בין בלוטות הלימפה לאיברי מערכת החיסון האחרים, מחברת מערכת צינורות.  החלק המשמעותי של מערכת החיסון – 70% – נמצא במעי.

לתאי הדם הלבנים – הלוחמים של צבא מערכת החיסון  יש שתי דרכים עיקריות להתמודד עם פולשים:

1. התקפה של תאי T ותאי B על גורמים זרים כמו חיידקים ופרזיטים, כאשר מזהים אותם.
2. התקפה תאית באמצעות  ,תאי הרג ומקרופאגים שמפרקים תאים לא תקינים במצבים של חשיפה לוירוסים או סרטן.

למערכת החיסון יש מנגנון של SELF MARKER (סימון עצמי) – המסייע לה להבחין בין חלבונים חיצוניים לחלבונים עצמיים. כלומר, במצב נורמטיבי הגוף יודע להבחין בין "עצמי" ל"לא עצמי" (אנטיגן). כאשר חל שיבוש ביכולת הגוף לעשות את ההבחנה הזו, תתרחש תגובה אוטואימונית.

בנוסף, על מערכת החיסון מוטלת האחריות לערוך לא רק בקרה על כל תקיפה של פתוגן חיצוני, אלא גם על עוצמתה.  ועליה לווסת את עוצמת הפגיעה של תאי T HELPER  – אותם לימפוציטים שאחראים לתקיפה של פתוגנים. במערכת העיכול קיימים תאים בעלי תפקיד דומה הנקראים תאי Th17.  תאי Th17 הם סוג של תאי T המהווים חלק מן המערכת החיסונית. מחקרים חדשים מצאו כי תאי ה- Th17 מעורבים בפתולוגיה של מחלות אוטואימוניות ביניהן טרשת נפוצה, דלקת מפרקים שגרונית, מחלות מעי דלקתיות וזאבת. תאי ה Th17 מייצרים חומר הנקרא Interleukin-17  – מולקולה שיכולה לעורר פעילות דלקתית- מאפיין מרכזי במחלות אוטואימוניות.

מאידך, קיימים שחקנים נוספים במשחק שנקראים בשם: תאי )T-regulaory)T-REGS. הללו אחראים על הרגעת עוצמת ההתקפה של תאי מערכת החיסון והגבלת הדלקת. האיזון בין שניהם הוא חיוני. במצבים של חוסר איזון והגזמה, נראה תופעות של אלרגיה ומחלות אוטואימוניות.

מערכת העיכול

מערכת העיכול מתחילה בפה ומסתיימת בפי הטבעת. אם נביט במערכת העיכול דרך מיקרוסקופ, נראה ששטח הפנים של צינור העיכול מוגדל על ידי בליטות דמויות-אצבע הנקראות סיסים ( (Villi שהן בליטות אשר עשויות מתאי אפיתל העוטפות כלי דם ולימפה. הן אלו המקנות לצינור העיכול ולמעי במיוחד שטח פנים גדול, המאפשר גם ספיגה טובה יותר של חומרים מהמזון.

אם נבצע חתך בווילי, נראה שדופן צינור העיכול מצופה בשכבת תאים בודדה שמעליה שכבה נוספת של ריר. שכבה זו אחראית לבודד את צינור העיכול ולמנוע חדירה של גורמים לא רצויים למחזור הדם. ומאידך, לאפשר הזנה של הגוף על ידי חומרים המגיעים מהמזון.

אחד מהמבנים החשובים ליצירת שכבת תאים הרמטית הוא ה TIGHT JUNCTION –  המכונה בעברית "צמתים בין תאיים צפופים", חלבון חזק שתפור לרוחב תאי האפיתל.

מתחת לתאים הללו יש צבר גדול של תאי חיסון, וגם תאים בודדים המפוזרים לאורך הרקמה, מתחת לתאי האפיתל.

השיבוש שעשוי לגרום לתגובה אוטואימונית עלול לנבוע ממספר גורמים:

1. בעיה גנטית כלשהיא (אצל 30% מהחולים).
2. שיבוש במפגש בין מערכת החיסון למעי.
3. פקטורים סביבתיים.

המיקרוביום

כמות החיידקים במעי גדולה פי 10 ממספרם של כל תאי הגוף. 90% ממה ש"אנחנו" מהווים החיידקים, מעבר לכל חומר אחר.

אצל בני האדם זוהו 25 אלף גנים. למיקרוביום כך מתברר, קיימים 100 אלף גנים(או יותר – יש הטוענים שהגנום של המיקרוביום גדול פי 100 משלנו). אבל בניגוד אלינו, הגנים של המיקרוביום עשויים להשתנות כל הזמן, בהתאם לסביבה. והם מאפשרים להם להסתגל למזון.

בתקופה העוברית המעיים סטריליים. וכאשר תינוק יוצא לאויר העולם ועובר בתעלת הלידה של האם, הוא מתחיל להיחשף ולצבור חיידקים טובים והמעי שלו מתחיל להבשיל. בהמשך הם מתרבים, ככל שהוא נחשף יותר ויותר למזון וגם מערכת החיסון שלו מבשילה. בעזרת הקולוסטרום (החלב הראשוני) תאי האפיתל מתחברים ומערכת החיסון לומדת לזהות תאים עצמיים. בשלבים הראשונים ה -TIGHT JUNCTION  אינו בשל והמעי חדיר.

חשוב מאד שנשמור על עושר חיידקי ומגוון. מגוון גדול של חיידקי מעי יקנה לנו יכולת טובה יותר בהתמודדות מול פולשים. אצל אנשים חולים נמצא מגוון קטן יותר יחסית של חיידקי מעי, בהשוואה לאנשים בריאים. מצב של חסר בחיידקי מעי מכונה בשם "דיסביוזיס" ונקשר לתופעות של השמנת יתר, סכרת, הפרעות בפרופיל השומנים בדם, סימפטומים של דלקתיות ועוד.

שיבושים אפשריים בהתפתחות מחלה אוטואימונית:

1. רמת חלל המעי ועושר חיידקי.
2. פגיעה בשלמות השכבה.
3. חדירה של רעלים פנימה, שמחוללים תהליך דלקתי מקומי או מרוחק.

עושר חיידקי נמצא כמגן מפני מחלות. המיקרוביום מסייע למערכת החיסון לאזן בין Th17 ל – T-REGS. כאשר וירוס חודר למערכת העיכול,רמות ה Th17 יעלו כדי לסייע להגן על הגוף מפני זיהום. כאשר אין זיהום T-REGS יעבדו יותר חזק. פגיעה במיקרוביום עשויה לשבש את האיזון בין שני הכוחות הללו.

השפעה של תזונה על המיקרובים

למזון שאנו אוכלים יש השפעה לא מעטה על אוכלוסיית חיידקי המעי.

צריכה של מלח או חומצות שומן ארוכות שרשרת, יגרמו למיקרוביום להפריש פחות חומרים שיאזנו את מערכת החיסון.  במחקר שנעשה על עכברים למשל, נמצא כי דיאטה עשירה בסוכר ושמן לעומת ירקות, עשויה לשנות את הרכב המיקרוביום תוך 24 שעות בלבד ולהשפיע על מידת הדלקתיות בגוף.

גם שינויים במזון כדוגמת אלו המפורטים מטה, עשויים להשפיע על הרכב המיקרוביום:

1. הנדסה גנטית GMO.
2. חומרי הדברת חרקים – אורגנופוספטים.
3. חומרי הדברה של עשבים – לדוגמא קוטל העשבים גליפוסייט, שנהוג לרסס עמו שדות חיטה כדי להקל על הוצאת הזרעים.
4. הורמונים בתעשיית החלב והבשר.
5. מתכות כבדות.
6. מזון מתועש ומעובד.
7. חומרי צבע, שימור, עובש
8. צריכה של ממתיקים מלאכותיים – גורמת לאי סבילות לסוכר ע"י שיבוש המיקרוביום.

מעי דליף

במצב של מעי דליף המכונה גם בשם חדירות יתר של המעי, מתרחשת שבירה של הרמטיות שכבת תאי האפיתל וכתוצאה מכך, כל דבר יכול לחדור פנימה.

חוקר צליאק וגסטרולוג איטלקי בשם ד"ר אלסיו פסאנו זיהה לאחרונה חלבון אנושי בשם זונולין (ZONULIN). חלבון זה מיוצר במעי וגורם לפירוק של ה –  TIGHT JUNCTION. יש לו תפקיד חשוב ברגולציה של המעי והוא עשוי לגרום לדלקתיות יתר בגוף. אצל אנשים עם מחלות אוטואימוניות, ניוון של מערכת העצבים וסרטן  הביטוי שלו מוגבר ותיתכן חדירה של החומרים הבאים:

1. מזון לא מעוכל –  מאקרו מולקולות.
2. מזון שקשור לרעלים.
3. רעלים למיניהם.
4. מזונות מעובדים.
5. חיידקים.
6. חלקי חיידקי LPS  נמצאים במעטפת חיידקים ונחשבים מאד רעילים לגוף. כאשר הם חודרים פנימה, הגוף מגיב בדלקתיות מאד גדולה.

גורמים למעי דליף:

1. רגישויות למזון בעיקר חלבון הגלוטן שתמיד מפעיל זונולין.
2. דיסביוזיס (dysbiosis) – שינוי באוכלוסיית החיידקים במעיים.
3. רעלים במזון.
4. רעלים סביבתיים – פלסטיקים (לדוגמא ביספינול A), שאריות של התעשייה באדמה ובמים.
5. שימוש תדיר בתרופות נוגדות דלקת לא סטריאודליות כדוגמת אספירין ואדוויל (שתינוקות מקבלים כבר בשנת החיים הראשונה שלהם להורדת חום).
6. שימוש בתרופות נוגדות חומצה (שממילא פוחתת עם הגיל) – המביאות לירידה בחומציות הקיבה.
7. חשיפה לסטרס.
8. צריכת אלכוהול.
9. מחלות כרוניות.
10. חסרים תזונתיים – באבץ, בויטמין בי 12 ועוד.
11. גיל.
12. מאמץ גדול ולא מבוקר – במצב כזה תהיה פחות זרימת דם למעי ופחות אנרגיה תושקע בתיקון פגמים בדופן המעי.
13. פעילות גופנית – קיים קשר בין פעילות גופנית טובה ושינה מספקת למיקרוביום תקין.

איך מתפרצת מחלה?  

1. גורמים גנטיים.
2. קומפלקסים של רעלים+מזון, שגורמים להפעלת דלקת ודומיננטיות של Th17. אותם קומפלקסים של רעל נודדים לאיבר או מקום מסוים בגוף שנוטה להיות חלש. כאשר הדלקת מתגברת, נקבל מופע של מחלה אוטואימונית.
3. תיתכן גם הפעלה ספציפית של מערכת החיסון עם פגיעה באיבר מסויים באחד משני המנגנונים הבאים:

א. חיקוי מולקולרי MOLECULAR MIMICRY – חיידקים מייצרים חלבונים או חלקי חלבונים שמחקים חלבונים בגוף ומעוררים פעילות חיסונית. למשל, לאחר דלקת גרון שנגרמה על ידי סטרפטוקוק, תיתכן פגיעה בלב במנגנון אוטואימוני – מה שנקרא קדחת ראומאטית (Rheumatic Fever).

ב. CROSS REACTION – דימיון בין חלבונים. למשל, אותו נוגדן שתוקף את חלבון הגליאדין (שנמצא בחיטה), תוקף גם קזאין (שנמצא במוצרי חלב). לחלבון החיטה למשל יש CROSS REACTION  עם יותר מ 20 חלבונים של הגוף ונמצא קשור לטרשת נפוצה, תירואידיטיס, אדיסון, סוכרת סוג 1, אוטיזם, אלופציה, קרוהן ועוד.

קזאין (חלבון החלב) נמצא קשור לקרוהן, בכצ"ט, צליאק, דלקת פרקים ראומטית, אובאיטיס ועוד.

לדוגמא: בקרב חולי לופוס למשל, קיימת נוכחות של חיידק ספציפי ברמה של פי 5 מאשר באנשים שאינם חולים במחלה. בעיקר בלופוס נפריטיס.

קיים גם קשר בין עודף של אחד מחיידקי המעי לדלקת מפרקים ראומטית. כנ"ל לגבי חיידק שנמצא בחניכיים.

מאידך קיימים גם קשרים הפוכים בין מחלות אוטואימוניות למזונות. כך למשל, בסקלרודרמה – נוגדנים מסוג 70 SCL שנמצאו ספציפיים למחלה, מגיבים גם עם נבט חיטה, אפונה, תירס ותרד. בלופוס נמצא כי נוגדני המחלה מגיבים גם בנוכחות של סויה, גזר, תירס ותרד.

ג'אנק פוד – מה הוא עושה למעי שלנו? צילום: PEXELS

אבחון של מחלה אוטואימונית

ד"ר לוריא מציינת כי אבחון של מחלה אוטואימונית, עשוי לעיתים להתארך עד לתקופה של 5-10 שנים ויתבסס על:

1. סימפטומים לא ספציפיים כגון: חולשה לא ספציפית, חום נמוך, כאבי שרירים ומפרקים והרגשה כללית רעה.
2. בדיקות מעבדה: סימני דלקת, רמה גבוהה של נוגדנים אוטואימוניים.

בשלב זה, במקום לחכות ולראות מה יקרה כפי שבדרך כלל ממליצים, זה השלב שד"ר לוריא ממליצה לשקול בדיקות מתקדמות כגון: בדיקה של המיקרוביום, זונולין ופקטורים אחרים של מצב המעיים, ובדיקת רגישויות למזון.

מה כדאי לעשות כאשר מאובחנים כחולים במחלה אוטואימונית?

להמנע מחשיפה / צריכה של הגורמים הבאים:

א. מזונות מתועשים ורעילים.

ב. צבעי מאכל וחומרי שימור.

ג. מזון מהונדס גנטית.

ד. גלוטן ומוצרי חלב.

ה. סוכר.

ו. שמנים מזוקקים.

ז. להגביל צריכת אלכוהול ותרופות.

ח. להגביל שימוש באנטיביוטיקה.

ט. להימנע משימוש במיכלי פלסטיק או עטיפות פלסטיק במזון.

מה כדאי לעשות כדי לסייע לעצמנו?

1. צריכת מזון אורגני.
2. צריכת מזון טרי.
3. צריכה של מגוון רחב של ירקות. בעיקר ירוקים.
4. שמנים בכבישה קרה.
5. להרבות בסיבים מסיסים כגון פקטין (נמצא בתפוח עץ).
6. לצרוך מים איכותיים (לעשות שימוש למשל באוסמוזה הפוכה).
7. לצרוך תוספי תזונה כדוגמת פרוביוטיקה, ויטמיני A + D   וכורכומין. וכן הלאה.

לסיכום, האינטרקציה שלנו עם העולם – בתוכנו ומחוצה לו, אורח החיים והרגלי התזונה שלנו, הם אשר ישפיעו על איזון חיידקי המעיים אשר בתורם יסייעו במיתון הפעילות הדלקתית ושמירה על הרמטיות דופן המעי. כמו"כ, הבחירות שלנו בנושא אורח חיים יחד עם הפוטנציאל הגנטי שלנו קובעים עד כמה המעי שלנו מהווה הגנה מפני הסביבה ועד כמה הגוף שלנו יגיב לגורמים הסביבתיים בהתפתחותה של מחלה אוטואימונית כזו או אחרת.

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו