SmartKish_Fly
SmartKish_Fly

הצטרפו למיזם חדשני: ראש שנה צמחוני

מאת: לימור עברון גילת, מטפלת משפחתית ומנחת קבוצות הרזיה
זמן קריאה: 2 דקות
משפחת גילת מחליטה לצאת לדרך צמחונית. עד מהרה נשמעים בבית קולות חרטה ועולים ריחות של בולונז, אבל היי, מה עם ארוחת ראש השנה? אֵם המשפחה מרימה את הכפפה ומציעה להשיק כאן מסורת חדשה: בלי ראשים, בלי זנבות, בלי גזים ובלי צרבות
SmartKish_In

הצטרפו למיזם חדשני: ראש שנה צמחוני

 

אחרי שצפינו בהרצאה של גארי יורופסקי, האיש שטוען שאנחנו השטן של בעלי החיים, החליטה משפחת גילת שהיא יוצאת לדרך צמחונית. מתכונים נבדקו, בשרים הושלכו והתרגשות חדשה עמדה באוויר. כל זה קרה ביום הראשון בשבוע. אך לקראת בואה של שבת המלכה החלו להישמע בביתנו קולות של חרטה: אולי בשר רק פעם בשבוע? אולי רק בולונז, זה כמעט לא נחשב בשר, זה הרי קצוץ?…
ככה ריפינו זה את ידי זה וחוזר חלילה.

 

רק אחת עמדה בפרץ. זו הייתה בתי עידן, בת ה-14. מחר יימלאו חודש ושבוע להיותה צמחונית לחלוטין. לא בשר משום סוג וגם לא דגים נכנסו אל פיה מאז. אמנם גם אנחנו הפחתנו מינונים, אבל פעם בשבוע לפחות מתקיים מפגש מרגש בין יתר בני משפחת גילת לבין חלבון מן החי באשר הוא.

 

על הרקע הזה פתאום עלה במוחי רעיון הזוי, אותו אני יכולה לפרוש רק באתר הספציפי הזה ולא בשום מקום אחר: מה דעתכם להכריז על ראש השנה הצמחוני הראשון?

 

אין לי מושג מה שומרי המצוות יאמרו על זה. לא נראה לי שמישהו יכול להכריח מישהו אחר לאכול או לא לאכול משהו, בין אם זה על רקע מצפוני או אחר. הלא כן? ועכשיו לתחום בעייתי עוד יותר: כוחם של מסורות ומנהגים. ראש השנה משתקף בחוויית הילדות שלי כבליסה אינסופית של דגים, בשרים, פחמימות וקינוחים מלוא הבטן. בסופה נהגה אמא שלי לגלגל אותנו מפינת האוכל אל הסלון, לעוד סשן של נישנוש, כי אולי נותר עוד קצת מקום בקצה המעי הדק שלא התמלא בכל מה שהיה על השולחן. אין ספק שהיינו אחת מאותן משפחות אכלניות.

 

השאלה הגדולה, אם כך, היא איך, עם כזאת מסורת מפוארת ומושחתת, ניתן ליצור משהו שונה בתכלית? אני לא יכולה לומר שאנחנו משפחה מנומסת שכזו, שמשאירה את הביס האחרון על הצלחת לזכר חורבן הבית, כשהסכין והמזלג מונחים מעדנות על הצלחת. אבל מכאן ועד לחורבות בית ילדותי – המרחק גדול מאד וטוב שכך. ואם נרחיב את הפער ונעז להיות  הכי נשמות חופשיות, מה בעצם מפריע לנו לעשות ראש שנה צמחוני? מה מונע מבעדנו לא לקום משולחן החג כאילו עברנו פורענות, שהסימפטומים שלה כוללים גזים, צרבות ואי-נוחות, ומתלווים אליהם שלל תכשירים שנועדו לפתור את אותן התופעות.

 

מה רע במרק כתום למנה ראשונה, קינואה עם חמוציות, לימון, דבש וחתיכות קטנות של תפוחי גראנד מקורמלים למנה עיקרית, מלווים ברולים של אורז מלא, רצועות בטטה ולביבות קוסקוס? לקינוח אפשר להכין רסק תפוחי עץ עם ספלאש של פסיפלורה בתקווה להמשך סוער של הערב – דבר שלא ניתן לחלום עליו במסורת הארוחה הבשרית הרגילה.

 

אני מתכוונת להדליק את המשפחה שלי על הטרנד המגניב הזה. בתגובה, או שהם ידיחו אותי או שילגלגו  ויסכימו. מה שבטוח – הבת שלי תהיה מאושרת. כרגיל, היא מצליחה לסחוף אותנו אחריה.

 

מרק כתום שגם ילדים אוהבים

 

מצרכים:
2 בטטות די גדולות
תפוח אדמה גדול
בצל
3 גזרים
כף אבקת מרק מהסוג הבריא (אני מעדיפה של חברת VOGGEL)
כף דבש
כפית חמאה (לא אכפת כי אין בשר…)
3 עלי דפנה
יין לבן – 1/3 כוס

אופן ההכנה:
קולפים את הירקות, חותכים ומקפיצים בחמאה למשך כמה דקות, מוסיפים מים, אבקת מרק ועלי דפנה. מביאים לרתיחה ומנמיכים את האש. לאחר כחצי שעה, מכבים את האש, מוסיפים דבש ויין לבן ומבלנדרים.
שתהיה לכולנו שנה נהדרת ובריאה.

 

לימור עברון גילת

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו