חוויית הליקוט המשפחתית

מאת: אורי מאיר- ציזיק, תזונאי, שף, היסטוריון ולקט

זמן קריאה: 3 דקות

אורי מאיר ציזיק, מדריך סיורי ליקוט, משתף אותנו מחוויית הליקוט המשפחתית כאשר הוא מטייל עם בתו איה על גבו. אורי מעוניין להחזיר את הידע שאבד על ליקוט צמחי בר למאכל ולהעביר אותו מדור לדור.

בוקר אחד קר מאוד, בשש בבוקר, נחל ברעם, אני רוצה לצאת לטייל והיא לא רוצה ללבוש סוודר. גבול הצפון, שש בבוקר, ילדה בת שנתיים וחצי ואבא חרד, מה קרה? טיילנו כשאני במעיל והיא על הגב שלי ללא חולצה. לא התחרטתי על זה שהקשבתי לה, זה נגמר טוב, לא היו תלונות מהגב. כך למדתי שהיא יודעת הרבה יותר טוב ממני מה היא צריכה… כבר כמה שנים שאני עוסק בליקוט צמחי בר למאכל.

אני עושה זאת מכל מיני סיבות רציונאליות- כי אני חושב שזה חשוב לשמר מסורות שהתפתחו במשך כל ההיסטוריה האנושית, כי אני חושב שזה בריא לאכול צמחי בר למאכל, כי אני נהנה להסתובב בשטח ולחזק את הקשר שלי לאדמה… לאורך ההיסטוריה האנושית, כשאנשים ליקטו, הם עשו זאת כחלק מהצורך שלהם במזון וכחלק מהתרבות שלהם. הילדים הסתובבו בשטח, ראו את אמותיהם מלקטות ולמדו מהן. כולם הכירו את הצמחים שמלקטים ואת אלה שלא וחלק קטן הכיר גם את הצמחים הנדירים יותר.

אחת החוויות החזקות ביותר מתהליך כתיבת הספר שלי, "צמחי בר למאכל", היא חוויית הליקוט לצד הבנות שלי, שאני אנסה לתאר מנקודת המבט שלי. לאורך כל כתיבת הספר הייתה איה, בתי הבכורה, על הגב שלי. כשהתחלנו היא הייתה בת שנה וחצי וכשסיימנו – בת שלוש וחצי. טיילתי איתה בחורף ובקיץ, בגשם ובשמש.

אז סיפרתי איך למדתי להקשיב לאינסטינקטים שלה. מהר מאוד היא גם התחילה לזהות צמחים, לפי המראה. מכל צמח היא רצתה לטעום ולהרגיש. בהתחלה התלהבותי לא ידעה שובע, אבל מהר מאוד זה הפך לשגרה – לנשנש שומר, לאכול סרפדים עטופים בעלי ח'וביזה, חרחבינה מכחילה, פירות של עוזרר, אשחר ועוד… מלקטת ללא מורא או פחד.

השיא היה כשזיהתה עץ אשחר שהכרנו ואכלנו ממנו פירות, גם כשהיה ערום כולו, בחורף.

עם הזמן, גם לאחר שנסתיימה כתיבת הספר והמשכנו לטייל לנו, הסתמנה אצלה העדפה מיוחדת ליער בית קשת. היא הסתובבה בו במשך השנה, למדה אותו, ראתה את העונות מתחלפות בו, ומרגישה בו כמו בבית, מסתובבת יחפה ומידי פעם אומרת שהיא עייפה מתיישבת על אבן ומכרסמת את העלים סביבה.

פירות עץ אשחר: צילום: אסף רונן

לקראת יום הולדת 4 שאלנו אותה מה היא רוצה לעשות ביום הולדתה, ללא היסוס היא הודיעה שהיא רוצה להדריך סיור ליקוט ביער בית קשת. ביום הסיור היא חיכתה דרוכה לכל המוזמנים, שמחה בכל מי שהגיע – שועטת לה ביער עם כל בנות-הדוד והחברות ומסבירה להן על היער והאוצרות הגלומים בו.

אני מודה לאיה הרבה, על שבחלקה בסיורים לימדה אותי רבות על הליקוט כפי שהיה לאורך ההיסטוריה, חלק מהחיים. בזכותה הבנתי שאחד הדברים החשובים ביותר שהולכים ונעלמים בעולם הזה של ליקוט צמחי בר היא ההעברה של הידע מדור לדור, ידע שהזמן הכי טוב ללמוד אותו הוא כשאתה ילד ולשכלל אותו בתור מבוגר. כמו רוב האוכלוסייה העירונית בעולם המודרני, גם אני לא זכיתי ללמוד את מסורות הליקוט המקומיות, אך אני מקווה שאצליח לגרום גם לאחרים להבין את חשיבות הנושא.

אורי עם בתו איה על הגב צילום: אסף רונן

מסלול לליקוט קייצי:

אחד המסלולים האהובים עלי בקיץ עובר בנחל גוש חלב, נחל קטן עם הרבה מעיינות לאורכו. המסלול יוצא מתוך הכפר ג'יש והוא קל מאוד להליכה. לאורך המסלול יש שרידים של חמש תחנות קמח ששרתו את האיזור לאורך ההיסטוריה. בין צמחי המאכל שאפשר לראות בדרך יש גם – נענע משובלת (שטעמה המדהים יותר טוב מכל נענע בכל גינה), גרגר נחלים, כרפס הביצות ועצים שפירותיהם מבשילים לקראת סוף הקיץ – אוג הבורסקאים (סומק), עוזרר, אשחר, תאנה ואפילו כמה עצים גדולים של אגוזי מלך (פרטים נוספים על הצמחים תוכלו למצוא במדריך "צמחי בר למאכל", שהתפרסם בהוצאת מפה).

עוזרר צילום: אסף רונן

בין האיזורים החקלאיים (הפרטיים) לבין תחומי השמורה (בה אין לקטוף) אפשר למצוא הרבה גרגר נחלים – צמח בעל גבעול גבוה ועליו עלים ירוקים. על פי המסורות המקומיות, אכילת סלט חי של גרגיר מחזקת את כוח הגברא. בערבית יש כמה פתגמים המציינים תכונה זו – על פי אחד מהם מוטב לאישה הרוצה להכניס את בעלה למיטה, להניח את הצמח תחת המזרן. עלי הגרגיר חריפים מעט ומקובלים בעיקר כתוספת לסלט, לכריך או למרק. הגרגר (ג'רג'יר) מפורסם בטעמו ובאיכויותיו הבריאותיות.