תרשו לעצמכם להיות מופתעים

תרשו לעצמכם להיות מופתעים

לפני מספר שנים טיפלתי בגבר שהגיע אלי וסיפר שניסה את כל השיטות האפשריות על מנת להוריד את 15 הק"ג העודפים שלו. במהלך הטיפול הצלחנו למצוא את החיבורים הרגשיים שלו לאכילה, וככל שהטיפול התקדם הוא הצליח להבין עוד ועוד סיבות שהשאירו אותו, למרות התובנות הרבות אליהן הוא הגיע בתהליך, עם המשקל העודף שלו.

באחת הפגישות השתמשתי בטכניקת שאלות שחוזרות על עצמן כאשר אני שואל את השאלה ולא מתייחס לתשובה אלא שואל שוב ושוב. השאלה אותה הפניתי אליו היתה: למה (For What) באמת אתה רעב? לאחר מספר דקות בהן הוא ענה לי בצורה מהירה ללא מחשבה מוקדמת, התשובות החלו להיות איטיות יותר, מהוססות יותר ובעיקר כאלה שהפתיעו אותו, תוך שהוא מחייך אלי, נבוך מהגילויים העצמיים העוצמתיים.
התשובה האחרונה בה סיימנו את התרגיל הפתיעה גם אותי. המטופל שלי התבונן בי ולחש כי הוא מבין דבר מה חדש על עצמו. שאלתי אותו בעדינות למה הוא מתכוון והוא פנה אלי ונראה עליו שהוא מנסה לנסח לעצמו את התובנה שברור היה שהיא מטלטלת את עולמו הפנימי. לאחר עוד מספר שניות של שקט הוא אמר לי : נראה לי שאני אוכל כשאני לא רעב כי כשאני שמן, אינני צריך לדאוג בקשר למין. אילו הייתי יורד במשקל, הייתי עלול לעורר עניין מיני בלתי רצוי.

שוחחנו על החיבור המיוחד בין הפחד להיות אובייקט מיני נחשק להשמנה. נגענו ביתרונות והחסרונות שיש לכל החלטה שאנו לוקחים בחיינו וגם להחלטה של לחיות אחרת ולרדת במשקל. סיכמנו כי לעת עתה, באותו שלב של הטיפול, רק נתבונן באפשרויות השונות ללא הצורך להחליט. בהמשך הטיפול חזרנו לנושא זה ובחנו אותו שוב. ניסינו ביחד למצוא את דרך הביניים שתאפשר לו לרדת במשקל יחד עם יכולת חדשה שלו לנהל בצורה נורמטיבית את העניין המיני שהוא התחיל לעורר כאשר משקלו ירד בהדרגה.

הסיבות להשמנה הן שונות ומשונות. לעתים אנשים בטוחים שהם שמנים בגלל סיבות כאלה ואחרות ורק התבוננות עמוקה יכולה לשפוך אור על התהליכים הלא מודעים וההרסניים שמעכבים את הצמיחה שהם כל כך מצפים לה. מנסיוני כל אדם בונה את הסיפור שלו בצורה אחרת ובמהלך השנים נוצרת קונסטרוקציית גוף-נפש שונה ולכן גם כל אדם זקוק לתהליך שונה.

ישנם אנשים הזקוקים יותר לתהליכים רגשיים, אחרים לעבודה קוגניטיבית ואילו קבוצה אחרת תצליח לנוע רק אם ניתן דגש להתנהגותם. ואולם, המשותף בין כולם הוא הניתוק בין הגוף לנפש שעם השנים הופך ל"מעשה אמנות" שהאכילה הרגשית היא רק אחד הסימפטומים שלה.

המטופל שלי התבונן דרך האכילה הרגשית שלו (בהמשך הוא ממש הרגיש איך הוא מכאיב לגופו כאשר אכל ללא רעב אמיתי) בפחדים שלו ובעיקר בתקוות שלו. התובנה שלו סביב הפחד לרדת במשקל הפכה להיות מוקד הטיפול ובהמשך נגענו ביחסים בין הוריו, עת הוא היה ילד קטן ולעתים בשעת מריבה בין הוריו הוא היה בטוח שאחד מהם יעזוב את הבית לטובת אדם אחר.

זיהינו כי מאחורי הפחד לעורר עניין מיני לא רצוי המחובר לרצון שלו להישאר בזוגיות טובה ומספקת, עמד דבר מה נוסף. חזרנו בשלב מאוחר בטיפול לשאלה למה (For What) באמת אתה רעב ? התשובות הפעם היו שונות והתמקדו ברעב שלו לאמון הדדי. הוא השתוקק לא לעוגת תפוחים עם קפה כפי שהציג לי בפגישתנו הראשונה אלא לאדם שיסמוך עליו, יבטח בו, יאמין לכנות דבריו ובעיקר יאהב אותו.

אני מזמין אתכם לשאול אחת ליום בשעה קבועה את השאלה : למה (For What) באמת אני רעב ?
חזרו על שאלה זו ותרשו לעצמכם להיות מופתעים.

רוני מייזליש

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו