תזונה כדרך ריפוי

התפקיד העיקרי של התזונה בעת מחלה הוא: להחזיר לגוף את האיזון הביוכימי, שהופר כתוצאה מאכילה לא-נכונה במשך שנים. התזונה המתאימה יכולה להחזיר לגוף חומרים ויסודות שחסרים לו – ולסַלק חומרים מיותרים אשר הצטברו בו במשך השנים.

תזונה לא-נכונה גורמת שיבושים והפרעות בעיכול המזון ובספיגתו. כתוצאה מכך, מתפתחות במשך הזמן מחלות בדרכי העיכול. תזונה לא-נכונה והפרעות עיכול עלולים לגרום מחלות שנובעות מחוסר (כגון אנמיה, אוסטֶאופורוזיס) – ומצבים פתולוגיים (מחלות מִפרקים, יתר לחץ-דם, סוכרת) שנוצָרים מהרעלת הדם כתוצאה מהצטברות-יתר של חומרי פסולת.

כאשר מדברים על תזונה כדרך ריפוי, יש להבדיל בין מחלות אקוטיות – כגון שפעת, דלקת רֵאות, קלקול קיבה – לבין מחלות כרוניות כגון מיגרנה, מחלות-עור, סרטן, אי-ספיקת כליות, ועוד.

תזונה בעת מחלה אקוטית

אחת הטעויות של מרבית האנשים היא ההנחה, ולפיה בעת מחלה נחלש הגוף – ועל-כן "צריך להזין אותו היטב" כדי "לחזק" אותו.

הנחה זו הינָה מוטעית מיסודה. הגוף יכול להפיק אנרגיה ממזון, אך-ורק אם המַאכלים נעכלים כראוי ונספגים היטב בדם. אם הם אינם מתעכלים ואינם נספגים – לא זו בלבד שלא תופק מהם אנרגיה, כי אם להיפך: הגוף יפסיד אנרגיה, במאמץ לפלוט את הפסולת הרעילה (המזון אשר לא התעכל).

מה שמניע את החולה לאכול הוא החשש מירידה-במשקל. אבל מסתבר כי (אצל אנשים רבים) הירידה-במשקל הינָה הרבה יותר דרסטית כאשר אוכלים, מאשר אם נמנעים מאכילה או מגבילים אותה.

סיבה נוספת לכך שאנשים ממשיכים לאכול בעת מחלה אקוטית היא שמרביתם מדכאים את תסמיני המחלה באמצעות תרופות, שיוצרות אשליה של ריפוי.

הצורך הזה, לאכול בעת מחלה, הוא פונקציה של חריפות המחלה: ככל שהמחלה יותר חריפה – התיאבון פוחת; ככל שהמצב משתפר – יש יותר תיאבון.

הזנה היא מזיקה במיוחד – ואפילו קטלנית – כאשר המחלה מלוּוה בעליית חום הגוף. אכילה בעת חום אינה מאפשרת את הוויסות הטבעי, והטמפרטורה עלולה לעלות. זאת, בעיקר מכֵּיוון שנוכחות מזון בצינור העיכול מעכבת את ספיגת המים (אשר שתייתם מומלצת בעת חום) שדרושים לקירור הדם. הניסיון מוכיח: תקופת צום מוחלט (בהשגחה) או דיאטת-פירות הינן אמצעים מעולים בטיפול בחולים במחלות אקוטיות.

תזונה במחלות כרוניות

שיטה זו – התזונה כדרך לריפוי מחלות כרוניות – היא יותר מורכבת, ודורשת יֶדע והתמחות.

הטיפול בחולים באמצעות תזונה מתאימה אינו דבר חדש. היפוקרטס, שנחשב כאבִי הרפואה, כתב חיבור מדעי על התזונה כדרך ריפוי. הוא האמין בכוחות הריפוי הטבעיים של הגוף, שמאפשרים התגברות על סיטואציות פתולוגיות. ועוד ציין היפוקרטס כי המשברים הפיזיים, אשר מלַווים את המחלות, מייצגים את מאבק כוחות הריפוי של הגוף בדרך אל החלמה. שיטתו בטיפול הייתה מבוססת על תזונה ואורח-חיים בריא.

תורתו של הרמב"ם מבוססת, במידה רבה, על גישת היפוקרטס. הרמב"ם הדגיש את התזונה הנכונה כאחד מיסודות הבריאות החשובים ביותר, וחלק נכבד מכתביו הרפואיים מוקדש לנושא התזונה. הוא מדבר על האיש שאוהב מאכלים "המאבדין את הגוף" ואינו אוכל את "הדברים המברין והמחלימים". מוסיף ואומר הרמב"ם (הלכות דעות, פרק ד'): "ורוב החולאים הבאים על האדם אינם אלא מפני מאכלים רעים, או מפני שהוא ממלא בטנו ואוכל אכילה גסה אפילו ממאכלים טובים".

במאה התשע-עשרה קמו באירופה ובארצות-הברית רופאים מדיציניים, שזנחו את התרופות – והחלו לטפל בחולים על-ידי שיטות יותר טבעיות, ובעיקר על-ידי תזונה נכונה.

הרופא השוויצרי ד"ר בירכר–בנר (1959-1877) הקדיש חלק ניכר מִשנות חייו הארוכות לטיפול ברבבות חולים; הוא התמקד בשיפור תזונתם – ובטיפולים טבעיים אחרים כגון "אמבטיות שמש", טיפולי מים והתעמלות מתקנת. לבית המרפא שלו בציריך הגיעו חולים מרחבי העולם.

ד"ר רוברט ג'קסון, רופא אמריקאי נודע, חלה בגיל 49 ועמד על סף המוות – אבל הציל את חייו על-ידי יישום שיטות טיפול טבעיות. בגיל שמונים פירסם את ספרו "חיים ללא מחלות",  שתורגם לשפות רבות.

בעשרים השנים האחרונות פורסמו ספרים רבים, שעוסקים בתזונה כדרך ריפוי. לדאבון-הלב, חלק ניכר מהספרים הללו פורסם על-ידי גורמים מסחריים ויועד לשרת בעיקר את התעשייה שמייצרת תוספי-מזון ומוֹכרת אותם בתור "ויטמינים". רק מיעוט מהספרים שפורסמו לאחרונה עוסקים בצורה רצינית ועניינית בתזונה.

אחד הספרים החשובים בנושא התזונה הוא ספרו של ד"ר הנרי ביילר, Food Is Your Best Medicine (המזון הוא התרופה הטובה ביותר). בפתיחה לספרו, ד"ר ביילר מכיר בתזונה כדרך ריפוי ומְאשר למעשה את תפיסותיה של תורת הריפוי הטבעי.

אין ספור מחקרים שנעשו בשנים האחרונות ברחבי העולם מוכיחים את הקשר הקיים בין התזונה ובין תפוצתן והתפשטותן של מחלות כרוניות רבות כגון סרטן, מחלות כלי-דם, מחלות מפרקים, סוכרת ועוד.

למרות זאת, הממסד הרפואי אינו מקדיש לנושא התזונה את תשומת-הלב הראויה. ראָיה לכך: מרבית הרופאים אינם מתמחים בתזונה, ומשאירים תחום זה לדיאטניות.

נושא התזונה כדרך ריפוי, למעשה, אינו קיים ברפואה הקונבנציונאלית. לאחַר ניתוח כיס-המרה או לאחר ניתוח כיב בקיבה, אומר הרופא לחולה: "אתה יכול לאכול הכל". גם באותם "מקרים" שהרפואה מכּירה בקשר בין מזון למחלה, כמו למשל ברמות גבוהות של כולסטרול בדם – רוב הרופאים מעדיפים לתת תרופות, ולמעשה מותירים את התזונה כעניין שולי.

ועוד דוגמא: במשך שנים רבות התעלמו הרופאים מן הקשר בין תזונה לבין דלקת מִפרקים, שנפוצה בישראל בממדי מגֵפה. ניתן להוכיח כי חולים שעברו אל תזונה מתאימה, והתמידו בכך, החלימו ממחלה זו.

בעבר וגם כיום, הממסד הרפואי (רוּבו ככולו) התעלם מן העובדות: לא שמענו על אף רופא (במרפאות קופות-החולים או בתי-החולים) אשר נתן לחולה מרשם מפורט לתזונה נכונה, במקום תרופות; ובוודאי שלא שמענו אפילו על מקרה אחד של טיפול רפואי על-ידי צום.

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו