כשהמדע פוגש צמחי מרפא
מסורת, חדשנות והתרגשות (123RF)
כנס צמחי מרפא עיל"ם לחדשנות ומדע בתחום צמחי המרפא.
אשתדל בכתבה הבאה, המסכמת את הכנס האחרון של העמותה, להראות את הנתונים שהועלו, את החדשנות וההתרגשות של בעלי המקצוע בתחום. עם זאת, חשוב לציין כי קסמם של צמחי המרפא והידע והמסורת עוטפים אותם זה אלפי שנים, הרבה לפני שהגיע "המדע" להוכיח את מי שהיה כאן לפניו ושמר על שפיות. הדבר נראה לי לעיתים כניסיון חסר צניעות, ואני מייחלת ליום שבו נשב על זרי הדפנה ונזכה ליהנות מהכרה בידע העתיק ובמסורת, הנשענת גם היא על חקירה עמוקה, ועם זאת, נגבה באסמכתאות את מה שאנו כבר יודעים, וגם משם נוכל להתפתח – הרי זו הכוונה של כולנו כאן.
הרצאתו של פרופסור זכריה מדר פתחה את הכנס ועסקה במחקרים חדשים על צמחי המרפא והסינדרום המטבולי. היה מעניין לשמוע על השילוב של צמחי מרפא בטיפול התזונתי הקלאסי, הנחקר על ידי פרופסור מדר. הממצאים שהציג פרופסור מדר בהחלט הראו את השיפור ביכולת של העולם המדעי ושל החוקרים לתפוס את חשיבות צמחי המרפא. למשל את חשיבותם של הכורכום או הקינמון המוכרים יותר, אך גם של צמחים ייחודיים, שנעשה בהם שימוש רפואי על ידי הרבליסטים בארץ, כמו קודונפסיס המסייע בטיפול בסינדרום המטבולי (הכולל השמנת יתר, סוכרת, לחץ דם ועודף כולסטרול) שאודותיו אנחנו ממשיכים להתווכח לגבי חשיבותו.
עלה ירוק
ההרצאה השנייה הייתה מוקד האירוע, מבחינתי, כי הרי אין צמח הנמצא על שולחן סדר היום, יותר מהקנאביס. חשיבותו הרפואית נמהלת בהשפעתו כמשנה תודעה מסורתי תלוי תרבות, ומפלגה שלמה בישראל קמה וחרטה על דגלה את הנושא. אם היה מדובר בצמח חוקי, אולי היה המצב אחר, והיינו יכולים לדבר רק על חשיבותו הרפואית, אך אכן מדובר בצמח מרפא נפלא, שמעבר להשפעתו הטובה, גם היותו משנה תודעה (יש שיאמרו טובה גם היא) וטריגר למצבי קיצון פסיכוטיים (בהרצאה נראה שהוא גם עשוי להועיל במצבים אלו),הפכו אותו לצמח לא חוקי לשימוש. הוויכוח, אגב, נסב סביב איכותו כצמח מרפא בנוסף לאיכויותיו האקולוגיות, היותו זול, ועוד, עד כי יש כאן ריח של קונספירציה. אבל עכשיו, בואו נראה מה החומר הפעיל שבו יודע לעשות, ואת אותו חומר פעיל גילה פרופסור רפאל משולם לפני 35 שנה.
במהלך 35 השנה האלו, אומר משולם, כמעט ולא נעשה שימוש במידע שחקר ומצא. זאת על אף שחומרים פעילים אחרים, שנחקרו ונמצאו במקביל לממצאיו שלו, יצאו לשוק עד מהרה כתרופות או כחומרים פעילים עם התוויות ברורות לשימוש. למשל אינסולין, שהתגלה לפני 30 שנה, נכנס לשוק בתוך כחצי שנה. כך גם הקורטיזול, שהתבשל במשך שנתיים, וגם הוא התפרסם עד מהרה בעולם הרפואי הפרמקולוגי. הרכיב הפעיל של ה-Canabis sativa, המכונה THC, לא צבר פופולאריות. לפחות לא ב'מיין סטרים' המדעי הרפואי.
פרופ' רפאל משולם, גילה את החומר הפעיל שבקאנביס (עיל"ם)
בשני חומרים עסקינן; בחומר הפעיל בשם THC, שהוא אינו חוקי לשימוש והוא שהופך את הצמח, שאינו נקי ממנו, ללא חוקי. קנאביס רפואי מכיל למעלה מ-12% של רכיב זה. הרכיב השני הינו הקנבנדיול, רכיב פעיל שגם הוא בעל איכויות רפואיות מגוונות, ונחקר הן כרכיב בודד הן כחלק מהצמח השלם. כרכיב בודד הוא נאסר לשימוש בארה"ב על אף שהראה ממצאים יוצאי דופן.
אם כך, למה הרכיבים האלו תורמים לנו? הרכיבים ואפשר לומר, הצמח השלם, בשימוש במינון נמוך ורפואי לתקופה מוקצבת, שלא בשימוש גבוה לאורך זמן, עשוי לעזור בבעיות נוירולוגיות, פסיכיאטריה, בעיות עיכול, שלל תופעות מערכת העצבים לרבות כאבים מכל הסוגים, סוגי סרטן ועוד.
בין השאר, המחקר עסק במחלות אוטואימוניות, שבהם לצמח הייתה השפעה ניכרת על היארעות המחלה והתקדמותה, ואף עד כדי שיפור במצב. בסוכרת נעורים, הייתה לצמח השפעה על תאי הבטא בלבלב המייצרים אינסולין. במקרים של פוסט טראומה, נראה שינוי גדול באיכות החיים של המטופלים, הסובלים מזיכרונות עבר קשים שמפריעים לרצף חייהם, עד כדי חוסר תפקוד. השימוש בצמח הגביר את השכחה, כנראה על ידי מנגנון הצפת הקולטנים הקנבנואידים בסינפסות העצביות בדופאמין, והקל במידה ניכרת על הסובלים.
החידוש המרגש ביותר, מבחינתי, היה השימוש של הקנאביס בהשתלות מח עצם, בסוגי סרטן כמו סרטן הדם, בהם הגוף נלחם כנגד ההשתלה. השימוש בצמח, הראה שיפור מוחלט (99%) בתופעה האוטואימונית בעת ההחלפה של מח העצם.
עוד היה מעניין לשמוע היה על ההשפעה שמצאו החוקרים, דווקא לשמן זית באזור הים התיכון, שעד כה סברו שהוא הסיבה שישנה היארעות אוסטאופורוזיס נמוכה. ובכן, אכן הבינו שזו הסיבה, אבל לאו דווקא בשל חומצות השומן, כמו החומצה האולאית, אלא דווקא כי הן עוברות בגוף מטבוליזם שבהיקשרות לחומצה אמינית נותר אנדוקבנואיד (חומר פנים גופי קנבנואידי הנקשר לקולטנים אלו), גורם להפסקת תהליך בריחת העצם ואף מגבירים בניית עצם מחדש.
כלומר, לסיכום, גילינו שהמערכת הקנבנואידית שומרת עלינו שלא נצא מאיזון, רגשית ופיזיולוגית. היה מרגש לשמוע את החידושים, ועם זאת, עלינו לבדוק מדוע הצמח מצד אחד עשוי לעזור בשימוש רפואי, אך מדוע השפעותיו על מערכת העצבים לא מאפשרות לו להיות רווח. אולי זה כמעט כמו שנשתה כוסית אסלקפיאס מדי ערב מכיון שהוא נותן מרווח נשימה. לצמח איכויות טובות, אך הוא מעכב את מערכת העמבים במובן מסוים, ויוצר טשטוש שלאתמיד אנו זקוקים לו, אלא אם אם מדובר בחולה סופני הסובל מכאב ולא ימצא בעצמו יותר את הכח להתמודד, כי את זה הצמח מעט מסמא. אך בעמי אני חיה, ויש למצוא לזה כיוון חדש, אולי לגליזציה להרבליסטים קליניים לרשום זאת? זה בוודאי יעלה את פופולאריות המקצוע…
מחקר קיסרי
ירון סופר, מטפל ברפואה סינית, עלה לבמה ודבר על מחקר מסורתי, שהרי אנו מדברים על המדע כאילו עד כה עסקנו בלחשים.. אך מדובר במחקרים של מעל מיליון נסיינים, שהיו נאותים לציווי הקיסר שהיה כאל. היום במחקר גדול מאוד משתתפים כ-400 נסיינים.
הרופא בעת העתיקה נחשב למדען לכל דבר, וכל ספר שנכתב, דוגמת ספרי הרמב"ם למשל, היה נכתב לאחר מחקר קליני מעמיק וארוך. היו בעת ההיא ספרים רבים, בהם סקירת צמחי מרפא מתוך התבוננות ועבודה על פי מנגנוני פעולה בגוף. למשל, אנציקלופדיה עתיקה שהכילה כ-6000 חומרים, ברובם צמחים, על איכותם הרפואית, מתי יש לקטוף אותם, באיזו עונה ובאיזה מצב, וכדומה, ותפקודים אלו נכנסו מאורח יותר לפורמולות, והתופעות שנכתבו הן בעלות יישום פרקטי. היכן הבעיה שלנו היום במאה ה-21? כשאנו מתבססים על צמח מסוים כמו אנג'ליקה סינית, הדונג גוואי הסיני, יש פערים בין הצורך בחומר מסוים לבין המציאות. יש אפשרות שנטעה באיכות החומר, בחלקים שבשימוש וכדומה. בצמח הזה לדוגמא יש כ-47 חומרים פעילים שונים שניתן למרקר, שניתן להגדיר. כשאנו קוראים מחקר, ומוותרים על ידע מעמיק, אנו פוגעים בעצמנו.
מר אסף קורן מנכ"ל העמותה מברך את הבאים לכנס (עיל"ם)
למשל, באנג'ליקה, זהו שורש בגודל מסוים שיש לקטוף, ויש חלקים אדפטוגנים, חלקים מחזקי דם, מלחלחי מעיים ומשקמי רקמות. יש הבדל בתפקוד שבו הצמח יטפל, אם נשתמש בראש השורש או בזנבות שלו. הזנבות יוצר סירקולציה של הצמח, למשל בדוגמה קלינית – כאבי מחזור וקרישי דם, צמחים ממוססים ויוצרי תנועה שייתנו לווסת לבוא לידי ביטוי, ולאו דווקא אדפטוגניים. לא תמיד במחקרים עדכניים אנו עומדים על השימוש בחלק עצמו. בסין עצמה אגב, יש מחקר רב, שבו משתפים פעולה הממשלה, בתי החולים, משרד החקלאות, האוניברסיטאות, כשכולם רוצים מצד אחד להגן על הידע המסורתי וגם להתעדכן.
ירון הדגיש את חשיבותו של גיל הקטיף, שברפואה המסורתית היה כה חשוב עד כי כל מרפא היה מלקט לעצמו בעונות הנכונות את הצמחים. המרחק של המרפא המודרני היום מהאדמה אינו תורם לגישה זו להתפתח. כיום יודעים להבדיל בשוק בין צמחים שגדלו בסולפאר, נגזרת סינתטית של גופרית המשמרת אותם, שמבהיק אותו, לבין אלו שטבעיים לחלוטין.
שוק הצמחים בעולם היום מתפתח, וכמו בבורסה, בהתאם להיצע ולביקוש, אנשים יודעים להעריך איכות. יש צמח שניתן לרכוש בסכום אפסי ויש יקרים ביותר. צמחי תה בסין למשל עשויים לנוע בין מחירים עממיים לבן 2000 ₪ לכמות מינימלית ויכללו טקס בעת הקניה.
כמו כן, חשוב לשים לב למיקום הגידול, וחשיבותו הגיאוגרפית של מקור הצמח משפיעה על איכותו הרפואית, הן במסורת והן כיום. הממסד בסין יוצא וחוקר קרקעות על מנת לשמר את הפלאורה הטבעית בקרקע כדי לשמור על אוכלוסיית צמחי המרפא בכל אזור ואזור.
איכות הצמח היא החשובה מכל כמובן, וישנם זיופים רבים בשוק שיש למצוא את הדרך לעלות עליהם, או להיעזר באיש מקצוע מתאים. הקשר האישי עם הספקים עוזר לכך, ולהבין את הפוליטיקה של צמחי המרפא. כשמסתמכים על המסורת, יש אמת אחת. איך בכל זאת? יש טכנולוגיה מערבית שבה נקבע סטנדרט והוא הקובע. עושים זאת על ידי כימוטוגרפיה למשל, הזרקה בלחץ של חומר מומס על משטח והשוואה למסטר. כן חשוב לבדוק שאין לנו חומרי הדברה וכדומה בצמחים.
חיידקים ואפיגנטיקה
ד"ר מינה פארן דברה בהמשך על האנדופיטים שיותר ויותר נכנסים לתחום המחקר כיום. אחד מהגילויים החשובים שהתגלו בעשרות השנים האחרונות הוא שמיקרואורגניזמים, בעיקר, חיידקים ופטריות, חיים בתוך הצמחים כאנדופיטים וכריזוספרים. הם חיים בתוך רקמות הצמח כפלורה נורמלית והם המקור למספר עצום של חומרי טבע. רבים מהמרכיבים הכימיים החדשים שמוצאים בצמחים נוצרים על ידי החיידקים או הפטריות החיים בתוכם. הם מייצרים מרכיבים פעילים כדי להגן על עצמם מפני מיקרואורגניזמים אחרים המנסים לתקוף את הצמח שהם רואים אותו כבית הפרטי שלהם. למשל עץ הג'ינקו בילובה, העתיק בעולם, שהגיע מתקופות של דינוזאורים נכחדים, לא רוסס מעולם ועם זאת, גם לא נפגע. כשמצאו בו את האנדופיט שהוא פטריה מסוג קומרין המעכב פטריות בעצמו, החלו להבין מדוע.
פרופסור זהרה יניב דברה על עיכוב ביופילם של חיידקים גורמי מחלות בעזרת צמחים והגברת בתיה פרחי על השפעת החדשנות והמחקר על צריכת צמחי מרפא בעולם.
ד"ר ליאת עדרי דברה על אפיגנטיקה וסיפרה סיפור אישי על גיסתה שהחלימה מסרטן השד באמצעות תזונה עשירה בג'ניסטין מהסויה, קוורציטין הנמצא הרבה בצלפים באופן מפתיע (234 מ"ג), יותר מאשר בורוקלי, קייל, כרפס, צנונית ובצל כמובן וכורכומין מהכורכום. כל אלו עזרו ביצירת כלי דם חדשים יותר מהכל, וכמובן כנוגדי סרטן ואנטי-דלקתיים.
הפאנל בסוף היה מצוין כמובן, וכלל את הנזכרים מעלה, אליהם הצטרפו גילי פינצ'וק, מרצה לצמחי מרפא, הרבליסט וסגן יו"ר אגודת הנטורופתים, ומנכ"ל העמותה, אסף קורן שהנחה את הפאנל. בפאנל הרשו לעצמם העוסקים בצמחים שעמדו על הבמה לחלום, ואני מצטרפת לחלום, אך נוטה למה שאמר גילי פינצ'וק חד וברור: עם החשיבות שיש למחקרים ומדע, וזכות ההוכחה שלנו כעוסקים ברפואה, תמיד יישאר להרבליסט הקליני התפקיד של התאמת הפורמולה האישית למטופל, ואולי אני מוסיפה, פה הקסם… מה שלא ניתן להוכיח במחקר, אלא רק במבחן התוצאה ובהרגשה.
תודה לעמותת עיל"ם שעושה עבודה מבורכת כל כך, ואנחנו זוכים ליהנות מהפירות.
מצגות הכנס https://www.herbology.org.il/?CategoryID=251
עדן פלד N.D. (HSP) (RH.AHG) MIHA, הולותרפיה, פסיכותרפיה והילינג
