איך יין משפר את הבריאות? צילום: PEXELS

סרז' רנו הוא אחד החוקרים המשפיעים ביותר בתחום התזונה ומחלות הלב. בשנות השישים של המאה העשרים נערך בשבע מדינות מחקר, אשר העלה כי תושבי כרתים נהנים מתחלואת לב נמוכה, למרות תזונה עשירה למדי בשומן. בעקבות תוצאותיו של מחקר זה, ערך רנו ב-1985 מחקר משלו בשם "מחקר התזונה והלב של ליון" (The Lyon
Diet Heart Study). היה זה ניסוי קליני לבדיקת מאפייניה של תזונה ים-תיכונית נוסח כרתים, והשפעתה על ההישרדות לאחר התקף ועל הישנות ההתקף בחולים שעברו התקף לב. החולים שנטלו חלק בניסוי קיבלו הנחיות לאכול יותר לחם, ירקות, פירות, דגים מדי יום ופחות בשר אדום. החמאה בתזונתם הוחלפה במרגרינה מיוחדת שיוצרה משמן קנולה, ודמתה במִרקם שלה לשמן זית, אך הכילה רמות גבוהות יותר של חומצה אלפא-לינולֶנית, המקור הצמחי של חומצת שומן חיונית מקבוצת אומגה-3. כעבור ארבע שנים, דווח כי מספר האירועים הלבביים הקטלנים והלא-קטלניים בקרב החולים שהתמידו בתזונה הים-תיכונית, קטן במחצית.

המחקר של ליון היה הזדמנות פז לבדוק את השלכותיה של שתיית היין על בריאות הלב. אוכלוסיית הנבדקים הוגבלה ל-353 גברים שצריכת המזון והיין שלהם הייתה ידועה למארגני המחקר באופן מפורט. רק 190 מהנבדקים התמידו בתזונה הים-תיכונית במשך כל ארבע שנות הניסוי. מכיוון שמרבית הנבדקים לא צרכו תזונה ים-תיכונית, צריכת היין הפכה לגורם המשפיע ביותר בקרבם על הסבירות לקבל התקף לב נוסף. מתוצאות המחקר התברר, כי שתיית שתיים עד ארבע כוסות יין ביום הפחיתה במחצית את מספר התקפי הלב החדשים. זהו נתון רב משמעות, שכן היתרון בשתיית יין בקבוצת הנבדקים הזאת לא היה תלוי דיאטה. לשם השוואה, טיפול משולב של אספירין וקלופידוגְרְל (פְּלָויקס), שתיים מהתרופות היעילות ביותר במניעת קרישי דם, מביא להפחתת הסיכוי לאירוע לבבי נוסף בחולים שכבר עברו התקף לב אחד בשליש בלבד.

ה'מחקר של ליון' עודד את אלה המתענגים על יין מדי יום, להמשיך במנהג המבורך. הממצאים הראו שצריכת יין אכן מעניקה יתרונות נוספים על היתרונות הגלומים באורח חיים בריא יותר ופרופיל סיכון נמוך יותר. הדיווחים על כך שצריכת יין מעניקה דרגה מסוימת של הגנה אפילו לחולי לב, מוכיחים, שמחקר להבנת ההשלכות המגינות הללו עשוי להעניק תובנות חדשות, שיובילו לפיתוח תרופות חדשות לרווחת הציבור.

שבץ מוחי ומחלות כלי-דם אחרות

ההשלכות המגינות של היין, כפי שנתגלו ב'מחקר של ליון', נבעו בסבירות גבוהה משינוי בתפקוד הווסקולארי (של כלי הדם). לפיכך, התעורר הצורך לבדוק את ממצאיהם של חוקרים לגבי מחלות וסקולאריות אחרות, כגון שבץ או בכינויו הנוסף – אירוע מוחי. בהקשר זה במיוחד עניינה אותי השפעת היין על צרכני היין בהשוואה לצרכני משקאות אלכוהוליים אחרים.

חולי הלב הם אוכלוסיית סיכון לפתח שבץ מוחי. סוג השבץ הנפוץ ביותר הוא אירוע מוחי איסכמי, כלומר – האטה של אספקת הדם למוח לרמות כה נמוכות עד כדי חשש לגרימת נזק. התופעה חולקת מאפיינים רבים עם אוטם שריר הלב, או בכינויו המוכר בציבור – "התקף לב". טרשת עורקים (הסתיידות כלי הדם על ידי היווצרות רובד טרשתי) נוצרת לא רק בעורקים כליליים, אלא גם בעורקים המובילים דם למוח. כאשר הרבדים הטרשתיים (רבדי הפלאק) הופכים בלתי יציבים ומתחילים להתפרק, הם עלולים לגבש קריש דם, העלול לחסום את אספקת הדם לחלק זה או אחר של המוח. מכיוון שאלכוהול מעלה את לחץ הדם, הוא מגביר את הסיכוי להיווצרות שבץ. שאלת המפתח היא אפוא: האם הסיכונים בלגימת כוס יין גדולים מהיתרונות?

ניתוח תוצאות מחקר שנערך לאחרונה לבדיקת שכיחות השבץ האיסכמי בקרב מומחים בתחום הרפואה (Health Professionals Follow-Up Study), הראה כי שתיית יותר מ-50 מיליליטר בירה או משקה אלכוהולי במשך שלושה ימים או יותר בשבוע, העלתה במעט את הסיכון להתרחשות שבץ. למרבה הפלא, צרכני יין אדום ששתו משקה אחד או שניים ביום רשמו צמצום של 40% במספר מקרי השבץ. התוצאות מרמזות שצריכת יין אדום עשויה להגן על עורקי המוח מהיווצרות קרישי דם. מכיוון שתכונה זו לא זוהתה במשקאות אלכוהוליים אחרים, יש להניח שלא האלכוהול, אלא גורם אחר אחראי להשפעה המיטיבה.

מחלת עורקים היקפית. היא צורה נוספת של טרשת עורקים, הפוגעת באספקת הדם לרגליים. לעתים היא מתרחשת ללא כל סימנים גלויים, והדרך היחידה לזהותה היא על ידי השוואת לחץ הדם בזרוע ובקרסול. לחץ דם נמוך בקרסול מצביע על רמה כלשהי של הפרעה בזרימת הדם בעורקי הרגל. 'המחקר של רוטרדם' (The Rotterdam Study) שהקיף 3,975 נבדקים בני 55 ומעלה, הראה כי שתייה מתונה של אלכוהול (משקה אחד או שניים ביום), הקטינה את מספר מקרי מחלת העורקים ההיקפית אצל גברים ונשים, כאחד. ההשפעה המיטיבה של האלכוהול אבדה לחלוטין אצל נבדקים מעשנים. מחקר נוסף, 'מחקר הלב של פרמינגהם' (The Framingham Heart Study) בדק את הקשר בין צריכת אלכוהול מתונה וצליעה לסירוגין – (intermittent claudication) – תופעה אופיינית למחלת עורקים היקפית. התופעה מתבטאת בתחושת אי-נוחות ברגל וכיווץ שרירים בשוק בעת מאמץ (למשל, טיפוס במדרון תלול), אשר חולפת בעת מנוחה. המחקר הראה שהתסמינים היו נדירים יותר בקרב גברים ונשים שצרכו כוס אחת או שתיים של אלכוהול מדי יום. יין ובירה הניבו את התוצאות הדומות ביותר בהקשר של תכונה מיטיבה זו של האלכוהול.

תפקודי מוח ושיטיון (דמנציה)
בקרב צרכני יין

לצריכת אלכוהול מופרזת יש השפעות מזיקות על התפקוד השכלי. אולם, האם צריכה מתונה של אלכוהול לאורך שנים רבות צופנת סיכונים לתקופת הזִקנה? התשובה
היא לא מוחלט! למעשה, ההיפך הוא הנכון. קיימים שני סוגי שיטיון עיקריים: מחלת האלצהיימר ושיטיון של כלי הדם (וסקולארי). טרשת וסקולארית של המוח היא הגורם העיקרי לשיטיון וסקולארי. ולכן, גורמי תזונה המצמצמים טרשת מפחיתים לא רק תחלואת לב, אלא גם סיכון לשיטיון בשלב הזִקנה.

מחקר שהקיף 3,777 נבדקים בני 65 ומעלה החיים בביתם באזורי ז'ירונד ודורדון בדרום-מערב צרפת – אזורים הידועים בצריכת היין שלהם, מלמד כי צרכני יין הם בעלי סיכוי נמוך יותר לפתח שיטיון, ואכן, 95% מהנבדקים דיווחו שצריכת האלכוהול שלהם מסתכמת בשתיית יין בלבד, מרביתו אדום.

שתיית יין בכמות מתונה (שתיים עד ארבע כוסות ביום), הפחיתה את הסיכון לפתח מחלת אלצהיימר ושיטיון וסקולארי לרבע מהשיעור הרווח בקרב נבדקים שלא שתו. שכיחות מחלת השיטיון בקרב נבדקים בני 65 שנה ויותר נחקרה גם במסגרת מחקר הלב של קופנהגן (The Copenhagen City Heart Study), וגם כאן נמצא בקרב צרכני היין סיכון מופחת ללקות בשיטיון לעומת נבדקים שלא שתו כלל או ששתו באורח לא סדיר. צרכני הבירה היו בסיכון גבוה יותר. אין להניח שההבדל טמון בצריכת אלכוהול; סביר יותר ששותי הבירה סבלו מחסרים תזונתיים כלשהם.

מבחנים שניתנו ל-12,480 נשים בגילאי 81-70 בארה"ב, במסגרת 'מחקר הבריאות של האחיות' (The Nurses' Health Study) הראו כי צריכת משקה אלכוהולי

אחד ביום הביאה לביצוע משופר במבחנים למדידת יכולת שכלית. הדיווח על תוצאותיו של מחקר זה, שפורסם ב-of Medicine The New England Journal בשנת 2005, מביא את המסקנה כי נשים שצרכו משקה אלכוהולי אחד ביום נהנו מרמת תפקוד קוגניטיבי השווה לזו של נשים הצעירות מהן בשנה וחצי. מחקר שבדק עובדי ציבור בלונדון – גברים ונשים בני 68-46 (The Whitehall II Study), הגיע למסקנות דומות: צריכת אלכוהול במשורה משפרת את הביצועים במבחני יכולת שכלית, ואין לה תופעות לוואי מזיקות.

סקרים נוספים תומכים אף הם במסקנה שלשתיית יין מתונה אין השפעה מזיקה על תפקודים קוגניטיביים, אף כי אינם מציינים אם אורח החיים של צרכני האלכוהול שונה מסגנון החיים של אלה הנמנעים משתייתו. ממחקרים אחרים ידוע, כי ככל שהאדם המזדקן פעיל יותר מבחינה שכלית ומנטאלית, כך מואטת התדרדרותו השכלית הקשורה בגיל, ונשאלת השאלה – האם צרכני אלכוהול מנהלים סגנון חיים פעיל, תוך זיקה לסביבה, ועל כן רושמים ביצועים משופרים במבחנים של תפקוד שכלי, או שמא האלכוהול לבדו יוצר השפעה מיטיבה המגינה על תפקודי המוח?

הזיקה בין שתיית יין וסיכון מופחת לשיטיון היא בגדר 'חדשות טובות' לשותי היין. האם יש לייחס את התופעה לרכיב מסוים של היין, לאורח חיים מסוים או למנהגי תזונה מסוימים? סוגייה זו ראויה למחקר מעמיק נוסף.

איבוד ראייה תלוי גיל בצרכני יין

ניוון כתמי (מַקולרי) הקשור לגיל (Age related Macular degeneration – AMD), הוא סוג עיוורון השכיח ביותר בתקופת הזִקנה. לפי שעה, אין טיפול להיפוך התהליך, הגורם לעין שינויים בלתי הפיכים במבנה נימי הדם שבקרקעיתה. ההנחה היא שכמה גורמים תזונתיים יכולים להשפיע על התהליך, אולם טרם נערך מחקר מקיף לבדיקת ההשפעה של צריכת אלכוהול על ניוון כתמי תלוי גיל, למעט מחקר אמריקאי שמצא כי צרכני יין סובלים פחות מהמחלה. ייתכן שהדבר נובע מתזונה בריאה יותר. תצפיות נוספות לבדיקת הקשר בין שתיית יין ובין בריאות משופרת, מראות בבירור שאין לפסול את אורח החיים והתזונה של שותי יין, רק בשל העובדה שהם צורכים אלכוהול.

דלקות ומחלות פרקים בקרב צרכני יין

החולה הטיפוסי בשיגדון (מחלת גאוט/צינית/פודגרה) מתואר בדרך כלל כזקן רע מזג, השותה יין פורט. מחלת השיגדון (דלקת מפרקים הפוגעת בעיקר בבוהן הרגל ובקרסול) מיוחסת לעתים קרובות לצריכה מופרזת של אלכוהול, ובמיוחד יין אדום ויין פורט. אבל כמה אמת יש בקביעה זו? המחקר האמריקאי המבוסס על תצפיות בקרב מומחים בתחום הרפואה, לא מצא קשר בין הסיכון לפתח את המחלה לבין צריכת יין, אולם מצא קשר בין צריכה קבועה של בירה ומשקאות חריפים לסבירות גבוהה יותר ללקות במחלה. מסיבה שאינה ידועה עדיין, התגלה מִתאם גבוה בין צריכה מרובה ותכופה של בירה לבין מחלת השיגדון.

למרות שערכתי חיפושים נרחבים בכתבי עת רפואיים, לא מצאתי אף סקירה המשווה
את רמת החומרה של דלקת מפרקים שגרונית (ראומטואידית) – דלקת מפרקים כרונית ההולכת ומחמירה ומתבטאת בהתקשות המפרק – בקרב צרכני יין לרמתה בקרב כאלה שאינם שותים. יש ראיות לכך, שאימוץ תזונה 'ים-תיכונית' מפחית את הסיכוי לסבול מבעיות הפרקים הכואבות הללו: בתום ניסוי קליני בן שלושה חודשים, שבמסגרתו אימצו חולים בדלקת מפרקים שגרונית את הרגלי התזונה המסורתיים הנהוגים בכרתים, נרשמו ירידה בעוצמת הדלקת, והטבה בתסמינים. אולם ההנחה היא שיש ליחס את השיפור במצב להפחתה בכמות הבשר, ולהגברת הצריכה של חומצות שומן מסוג אומגה-3.

יין, משקל וסוכרת

סוכרת והשמנת יתר הם גורמי סיכון להתפתחות מחלות לב, ולכן חשוב לדעת אם צריכת אלכוהול מגבירה את הסיכון לפתח סוכרת והשמנת יתר. סוגייה זו הופכת עניינית במיוחד בבואנו לייעץ לאנשים בדבר הדרך המיטבית להפחית במשקל. מרבית הדיאטות מגבילות את צריכת האלכוהול או מוציאות אותו מהתפריט לחלוטין, שכן הקלוריות המצויות באלכוהול נחשבות חסרות ערך מבחינה תזונתית, ולכן מיותרות (קלוריות אלו מכונות "קלוריות ריקות"). אולם, לאחרונה התברר כי אנשים השותים יין במשורה הם דווקא בעלי סיכויים טובים יותר לשמור על משקל תקין לעומת אנשים שאינם שותים.

במחקר שנערך בצרפת, שתו גברים ונשים מתנדבים עד 6 כוסות יין ליום והיו רזים יותר מאלו שלא שתו כלל, או לחילופין, מאלו ששתו בכמות מופרזת. בספרד, מילוי קפדני אחר הנחיות ה'דיאטה הים-תיכונית', כולל שתייה יומית של יין, הביא לערכים נמוכים יותר של מדד מסת גוף (BMI) ולאי-השמנה. מחקר אמריקאי מצא שכיחות נמוכה יותר של תסמונת מטבולית (השמנת יתר משולבת בטרום-סוכרת, מצב הידוע גם כתנגודת לאינסולין או סינדרום X) בחולים שצרכו משקאות אלכוהוליים כלשהם בכמות מתונה. הרמות הנמוכות ביותר של התסמונת נמצאו בקרב צרכני היין.

כמה מחקרים מצביעים על כך שצריכה קבועה של כוס אחת עד שלוש ביום של משקה אלכוהולי כלשהו, חמש פעמים בשבוע לפחות, מצמצמת את הופעתה של מחלת הסוכרת מסוג 2 ב-50%-40%, לעומת אי-שתיית משקאות אלכוהוליים. סקירה מפורטת של דיווחים כאלה שהתפרסמה ב-2004, מלמדת כי תחלואת לב שכיחה פחות בקרב חולי סוכרת השותים כמויות מתונות של אלכוהול, באופן קבוע. העקביות בתוצאות מחקרי התצפית הללו מלמדת אולי, כי לאנשים המנסים להפחית ממשקלם, מומלץ שלא להוציא לחלוטין מהתפריט אלכוהול, שכן הדבר עלול להוביל לסיכון מוגבר לפתח סוכרת[†].

שתיית אלכוהול מגבירה את רגישות הגוף לאינסולין. בחולי סוכרת מסוימים התופעה עלולה לגרום לתת-סוכר בדם (היפוגליקמיה). רגישות נמוכה לאינסולין מהווה גורם סיכון למחלות לב: ככלל, ככל שהאדם רגיש יותר לאינסולין, כן קטֵן הסיכון שלו לפתח מחלת לב. מחקר שפורסם ב-1998, הראה כי בכוחו של האלכוהול לדכא את יכולתו של הכבד ליצור סוכר (גלוקוז) בגברים בריאים בזמן צום הלילה, מבלי לשנות את רמות הגלוקוז בדם. אצל האדם הסוכרתי תיתכן היפוגליקמיה אם הוא לא אכל זמן רב או אם גופו מתקשה להתמודד עם השפעת האלכוהול, המדכא ייצור גלוקוז בכבד.

באופן כללי ניתן לומר, שצריכה מתונה של אלכוהול בזמן האכילה אינה צופנת סיכונים מיוחדים עבור הסוכרתי, ועשויה אפילו לחדד את הרגישות לאינסולין.

לפיכך, המעבר לתזונה 'ים-תיכונית' בתוספת כוס יין בארוחת הצהרים או הערב, יכולה לשפר את הבריאות בטווח הרחוק ביעילות רבה יותר מדיאטת 'כסאח', השוללת אלכוהול.

אלכוהול וסרטן

לא פעם אנו שומעים שנשים מתחת לגיל 40, השותות כוס יין אחת ביום, נמצאות בסיכון מוגבר לחלות בסרטן השד, וכי סיכון זה גובר על היתרון הגלום ביין כמפחית תחלואת לב. 'מחקר הבריאות של האחיות' מסלק כמה מהדאגות הגדולות של נשים צרכניות יין השותות במשורה. מחקר אחר, שפורסם בשנת 2000, לבדיקת שכיחותו של סרטן השד בקרב נשים, הקיף 58,520 נבדקות בגילאי 55-30 שנצפו משנת 1980 עד 1994. מחקר זה מלמד כי שתיית יין בכמות של כוס אחת ביום, הגבירה את הסבירות ללקות בסרטן השד ב-7%, לעומת קבוצת ביקורת שלא שתתה יין. הבדל זה הוא כה קטן, שניתן לייחס אותו, חלקית לפחות, לגורמי תזונה או אורח חיים שונים. המחקר ייחס לצריכת אלכוהול כגורם סיכון לסרטן השד, משקל קטן בהרבה ממשקלם של גורמי סיכון אחרים כגון היסטוריה משפחתית, טיפול הורמונלי חלופי, או השמנת יתר בעקבות הפסקת הווסת.

סקירה כללית על הקשר בין צריכת אלכוהול וסרטן השד, והמבוססת על 42 דיווחים המכסים 41,477 מקרים, מלמדת כי שתיית כוס אלכוהול אחת ביום קשורה לגידול של 10% בסיכון ללקות במחלה. נתונים אלה דומים לממצאים שהוצגו ב'מחקר הבריאות של האחיות'.

לא נמצאו הבדלים בדרגת הסיכון לסרטן שד בקרב נשים הצורכות יין, בירה או משקאות אלכוהוליים אחרים. שתיית שני משקאות ביום הגבירה את הסיכון ב-21%, דבר המדגיש את הצורך לשתות במתינות. לא ברור מדוע צריכת אלכוהול מגבירה את הסיכון לחלות בסרטן השד, ולכן במקרה זה קשה לנקוט באמצעי זהירות מלבד ההמלצה הגורפת להימנע מהפרזה בכמויות. זה המקום לציין, כי הרגלים תזונתיים מסוימים עלולים לתרום להגברת הסיכון: כך למשל, שתיית יין על קיבה ריקה מגבירה את רמת האלכוהול בדם, ועלולה לגרום נזק.

סרטן הערמונית וסוגי סרטן נוספים

כמעט בכל המחקרים העוסקים בצריכת אלכוהול, גברים נוטים לשתות יותר מנשים. האם הם מצויים בדרגת סיכון גבוהה יותר ללקות בסרטן? על פי כמה דיווחים, צריכת אלכוהול היא גורם סיכון לסרטן הערמונית, אולם מחקרים אחרים אינם מוצאים קשר כזה. ניתוח הממצאים שהתקבלו במחקר 'המומחים בתחום הבריאות' מלמד כי שתיית שניים עד ארבעה משקאות אלכוהוליים ביום מגבירה את הסיכון להתפתחות סרטן במידה מתונה – כ-13 אחוזים, אולם בקרב שותי יין אדום לא נרשמה עלייה בסיכון. שתייה מרובה של אלכוהול במשך יום או יומיים מדי שבוע, הגבירה ב-64% את הסיכון לחלות בסרטן הערמונית לעומת דפוסי שתייה אחרים. גברים הסובלים מסוכרת מסוג 2, היו אף הם בסיכון גבוה יותר לפתח את המחלה, אולם אפשר לייחס זאת להרגלי תזונה מסוימים ולאו דווקא לצריכת אלכוהול בכמויות גדולות.

שתייה בכמות מופרזת קשורה גם לסיכון מוגבר לפתח סרטן של חלל הפה, סרטן גרון וסרטן קיבה. הפרזה בשתייה קשורה לא פעם, לגורמי סיכון נוספים כמו עישון. סוגי הסרטן הלא-שכיחים הללו אינם קשורים באופן מובהק לצריכה מתונה של יין.

האם בכוחו של היין להפחית סרטן?

ממצאים שנתקבלו מניסויים מעבדתיים קושרים פוליפֶנולים (כימיקלים צמחיים המצויים ביין אדום) לפעילות נוגדת סרטן, אולם המשמעות של מחקרים מעבדתיים אלה טרם התבררה עד תום. תזונה נכונה היא בעלת השפעה כה מיטיבה על הפחתת הסיכון לפתח סרטן, עד שקשה להבחין לעתים בין היתרונות של שתיית יין ובין דפוסי אכילה בריאים של צרכני היין. למעשה, ייתכן שדי בתזונה עשירה בפירות ובירקות, כדי למנוע גידול בסיכון לסרטן שד, בנשים הצורכות כוס יין אחת עד שתיים ביום.

מחקר שהתפרסם בכתב העת the American Journal of Gastroenterology קובע כי צריכה מתונה של יין מפחיתה את הסיכון ללקות בסרטן המעי הגס. לאור העובדה שצריכה מופרזת מגבירה את הסיכון, תוצאות אלה הן מדהימות, אולם בדיקה מדוקדקת שלהן מלמדת כי שותי היין שנבדקו היו גם רזים יותר, הרבו באכילת ירקות ופירות, עסקו בפעילות גופנית ועישנו פחות. כל אחד מגורמים אלה מפחית את הסיכון לפתח את סרטן המעי הגס, כך שאין לייחס את התוצאות אך רק לשתיית יין.

יתרונותיו של היין מובהקים יותר בסוגי סרטן אחרים: מחקר דני שהקיף 28,463 נשים וגברים, הראה כי סרטן קיבה שכיח פחות בקרב שותי יין, לעומת שכיחותו בקרב נבדקים בקבוצת ביקורת שלא שתו כלל או שצרכו משקאות אלכוהוליים אחרים. החוקרים הסיקו שכמה כוסות יין ביום עשויות למנוע סרטן קיבה, וציינו כי 80% מהיין הנצרך בדנמרק הוא יין אדום, וכי רכיבי הפוליפֶנולים המצויים בו הם שעשויים להסביר את ההשפעה המגינה שלו.

מסקנה

מלבד הסיכון המוגבר לסרטן שד, צריכת יין מתונה (כוס יין אחת עד שלוש ביום) בלוויית מזון – מתקשרת בדרך כלל עם בריאות טובה מהממוצע. דבר זה מעורר את השאלה אם סוד הבריאות הטובה טמון בראש ובראשונה בתזונה ובאורח חיים בריאים, או שמא ברכיבים ייחודיים של היין.

[*] הערת העורכת המדעית: צפדינה (Scurvey) היא מחלה הנובעת ממחסור ממושך בוויטמין C. תסמיניה הם עייפות, חולשת גפיים ודימומים, ההולכים ומתפשטים בכל הגוף. כאשר מחמירה המחלה, נוצרים שטפי דם גם באיברים הפנימיים וללא טיפול הולם היא עשויה להסתיים במוות. בצפון אירופה בימי הביניים מתו אלפים ממנה, בעיקר בחדשי החורף הארוכים. רק בשנת 1932 הצליחו לזהות ולבודד את הגורם הפועל נגד צפדינה וקראו לו בשם חומצה אסקורבית, הידועה כוויטמין .C כיום המחלה אינה קיימת.

[†] הערת העורכת המדעית: כיוון שהמחקרים הם מחקרי תצפית שנערכו לאורך שנים ארוכות, המחבר התכוון, קרוב לוודאי, לתזונה ממושכת לאורך שנים ולא לדיאטות קצרות טווח להפחתת משקל.

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו