טעים להכיר את סיון אופירי
טעים להכיר את סיון אופירי. צילום: אילן בשור
את סיון אופירי כולם מכירים כ"סיון אופירי פשוט לרדת במשקל".
אבל מה לגבי הצלחת האישית שלה?
קבלו את אחת האורחות המרתקות אצלנו במדור שלא סופרת קלוריות, לא נצמדת לתפריט קבוע, ואפילו לא מתחילה את הבוקר עם ארוחה "רגילה".
אבל יש כמה דברים שהיא לעולם לא תכניס לצלחת שלה – לא משנה מה.
מה זה ולמה זה מחוץ לתחום מבחינתה? כל התשובות בהמשך.
בסוף מחכה לכם גם מתכון החומוס המנצח שלה. אל תפספסו!
לאורחים קודמים במדור "טעים להכיר":
ד"ר קארין אלמן שינה – נוירולוגית בכירה
ד"ר שרון ברנר – מומחית ברפואת משפחה
התשובות של סיון אופירי
איזה משפט מתאר הכי טוב את הגישה שלך לגבי תזונה?
כמה שיותר קרוב לטבע, מכל אבות המזון, מזון אמיתי שהגוף מצפה לקבל, ששומר על רמות יציבות של סוכר ואינסולין בדם.
מה המאכל שאת הכי אוהבת לאכול?
אין מאכל ספציפי.
אני קשובה לצרכים של הגוף שלי ומעניקה לו את מה שהוא זקוק לו באותו הרגע.
כוסמת מבושלת זה משהו שתמיד אפשר למצוא אצלנו בבית.
גם אני וגם הבעל שלי ניזונים מכוסמת – הוא כמעט בכל יום ואני על בסיס שבועי.
תמיד תהיה כוסמת מבושלת בבית. צילום: pixabay
תארי את התפריט היומי הממוצע שלך
אין לי תפריט יומי.
אני אוכלת על פי מנגנוני רעב ושובע, ועל פי מה שהגוף שלי מסמן לי שהוא זקוק לו.
אני לא דבקה בארוחות בוקר טיפוסיות (ביצה, גבינה, ירקות, זיתים וכו') אלא יכולה להתחיל את היום עם מרק עוף, עם קציצות דגים, או אפילו קציצות בשר, אם זה מה שהגוף שלי צריך.
איזה מיתוס הכי גדול על תזונה את מכירה?
אני מכירה את כל המיתוסים.
לצערי הרב, חוויתי אותם על בשרי.
2 מיתוסים אכזריים במיוחד שמושרשים עמוק מאד בתודעה של הציבור ומונעים מכולנו לחזור לבריאות כוללת ולהגיע לגוף האידיאלי שנולדנו איתו הם:
- "מיתוס כל הקלוריות שוות"
- ומיתוס "צריך לאכול קצת מכל דבר" או "צריך לאכול הכול באיזון".
רוב האנשים עדיין שבויים בקונספט של כמה את מכניסה לעומת כמה את מוציאה – גירעון קלורי.
זאת תפיסה כל כך משובשת כי היא לא מתייחסת בכלל לאיכות המזון שנכנס לגוף וליכולת של הגוף לפרק את המזון באופן המיטבי ביותר.
כל הקלוריות שוות? תחשבו שוב… צילום: pixabay
תסבירי…
אנחנו יודעים היום שקלוריות מעוגייה לא שוות לקלוריות מביצה או מחומוס.
גם אם מספר הקלוריות שאנחנו אוכלים הוא זהה, העוגייה תגרום להקפצת סוכר ולהקפצת אינסולין, להרעבה, להשתוקקות לאכילה של עוד עוגייה, להפחתה של הורמון הלפטין, לתחושת חוסר שליטה, ובסופו של דבר כשהתרחיש הזה חוזר, מספר פעמים ביום, כפול מספר ימים, כפול מספר שבועות, חודשים ושנים, כך מגיעים להשמנה ותחלואה.
לעומת זאת, אם נאכל מאכלים כמו ביצה, או סלמון, או אבוקדו, רמת הסוכר לא תקפוץ בצורה משמעותית בדם, האינסולין לא יקפוץ אלא יהיה שובע נעים, ואם נמשיך לאכול תזונה תומכת פיזיולוגיה גם המשקל ירד באופן אוטומטי וגם הבריאות תשמר או תשתפר.
המיתוס השני עוסק באיזון.
כלומר, אכילה מכל אבות המזון באיזון, וזה הבדל מאוד משמעותי.
לא מדובר באכילה "באיזון" מכל מה שיש בסופר.
יש אנשים שרגישים לחומרים שמכניסים לנו לאוכל המעובד במסווה של בריאות, וכך מתפתחת התמכרות לחומרים הללו שמעוררת חוסר שליטה ועלייה במשקל.
לכן, אצל אנשים שרגישים לחומרים הללו, אין אופציה לאכול "באיזון" קצת שוקולד, או קצת בייגלה כי מדובר במאכלים שהכניסו להם חומרים ממכרים (לרוב ללא ידיעתנו) ולכן קשה עד בלתי אפשרי לאורך זמן לאכול מהם במאוזן.
הם מעוררים רצון בלתי נשלט לאכילת יתר.
אכילה של מוצרי מזון מעובדים משבשת את המנגנונים הפיזיולוגיים, הישרדותיים וההורמונליים הטבעיים שלנו ומביאה כאמור להשמנה ולתחלואה.
הרבה אנשים לא מסוגלים לאכול "רק קצת" שוקולד. צילום: pexels
מה בחיים, אבל בחיים לא תאכלי, ולמה?
סוכר על כל צורותיו, עמילנים, כל מה שמכיל חיטה (עמילופקטין A), כל מה שמכיל גלוטן, כל מה שמקפיץ את רמות הסוכר בדם.
כל מה שהכינו במפעל ומכיל מילים או אותיות לא מובנות, כל מה שמכיל חומרים זרים, ממכרים מרעיבים.
כמי שנאבקה במשך 25 שנים בהשמנה השלכותיה ובהתמכרות שנבעה מתוך חשיפה לחומרים הללו (שתיארתי), ומאחר שחוויתי סבל פיזי ונפשי אין לי שום רצון או השתוקקות לאכול מהחומרים הללו ולחזור לימים של סבל, חוסר שליטה, חוסר אונים, בושה ומסכנות.
המוח שלי מחווט לכך שהאוכל הזה הוא בכלל לא אופציה שתכנס לי לפה, בדיוק כמו שאני לא אוכל בשר וחלב יחדיו, אז אין אצלי שום השתוקקות או רצון לאכול את מה שהגוף שלי לא זקוק לו.
סיון אופירי – התמודדה עם השמנה בעצמה. צילום: ירון בן חורין
איזה מאכל מעלה לך הכי הרבה זיכרונות?
פתיבר וסוכריות טופי.
כשהייתי ילדה, הייתי אוכלת מהם בסתר, כמויות עצומות עד שלא יכולתי להבדיל בין טעמי הטופי הכול הרגיש כמו כיסא של כתר פלסטיק.
פתיבר הייתי טובלת בחלב, ואת הפירורים שנקוו בתוך הכוס אוכלת עם כפית.
התחושה שלי הייתה שאני לא יכולה לעצור, שאני חסרת אונים מול האוכל הזה ובאותם זמנים הרגשתי בושה גדולה על עצם האכילה שלי ואליה התלוותה תחושה של פגימות.
ביסקוויטים בחלב – אי אפשר היה לעצור. צילום: pexels
מה החטא האהוב עליך?
אין כזה דבר.
אין חטאים באכילה שלי, ואני לא מכנה אכילה חטא.
אני דואגת להזין את עצמי רק במה שהגוף שלי יודע "לעבוד" איתו ושמותאם כמו שקע ותקע לפיזיולוגיה של הגוף.
כך אני גם מלמדת את הנשים המגיעות אלי.
איזה אוכל תיקחי איתך ליום ארוך ולא צפוי?
בדרך כלל תפוח עם כמה אגוזים או ביצים קשות עם ירקות.
בכל מקום אפשר למצוא תמיד ארוחת בוקר שתתאים למצב אם "נתקעתי" בדרכים.
מחזיקה בתיק תפוח וכמה אגוזים. צילום: pexels
האם את מאמינה בנטילת תוספי תזונה?
כן, כשיש צורך לקחת.
המתכון המנצח של סיון אופירי – חומוס פיקנטי
מנה טעימה וקלה להכנה שמלווה אותנו בכל ערב שבת.
מצרכים:
שקית של חומוס קפוא שבושל עד לריכוך
8-10 שיני שום
7-8 כפות שמן זית
3-4 פלפלים חריפים יבשים
כף פפריקה מתוקה
כף תבלין גריל
כפית כמון
2 כפות רסק עגבניות (ללא סוכר)
חצי כוס מים
חצי כפית מלח
חופן כוסברה קצוצה
הוראות הכנה:
לאדות 8-10 שיני שום בשמן זית.
להוסיף גמבה אחת חתוכה לרצועות ו-3-4 פלפלים חריפים יבשים מנוקים ושטופים, ולערבב.
להוסיף כף פפריקה מתוקה, כף תבלין לגריל וכפית כמון, ולערבב היטב.
לפתוח קצת את התבלינים בשמן (להיזהר לא לשרוף כי הפפריקה הופכת למרה).
להוסיף 1-2 כפות רסק עגבניות, חצי כוס מים, חצי כפית מלח וכוסברה קצוצה.
למזוג בהדרגה עוד כוס מים לסיר, ולבשל בערך 15 דקות.
להוסיף עוד כוסברה קצוצה ו-6-7 כפות שמן זית שערבבנו עם כף אחת של פפריקה מתוקה.
לבשל בסיר מכוסה בערך 30 דקות (אם יש צורך להוסיף עוד מים).
כשהרוטב מוכן, להכניס את החומוס לסיר, לנער, ולבשל עוד 20 דקות בערך או עד שהחומוס רך ונימוח.
לגרסה הארוכה משרים 2 כוסות חומוס למשך הלילה, מכינים את הרוטב ומכניסים את החומוס לפחות לשעתיים וחצי – שלוש שעות עד שהחומוס רך.
יהיה צורך בהרבה יותר נוזלים.
רוצים להעמיק עוד בגישה של סיון אופירי? לחצו למאמר: איך זה יכול להיות שקל לרדת במשקל?!
