טעים להכיר את אלי שחף

היה מרגש לראיין את אלי שחף, מאמן מומחה לשינוי הרגלים ויצירת תוצאות לטווח ארוך. בתור מי שעשה שינוי דרמטי בתזונה ובכושר שלו, שהוא משמר כבר שנים רבות – היה מעניין לשמוע כיצד הוא "חוטא" ומה היחס שלו לאוכל.

נושא ההרגלים החיוביים מלווה את אלי בעשייתו – לאחר שנים רבות בהייטק, אלי הלך בעקבות התשוקה ולפני כשמונה שנים הקים את "הרגלים מנצחים", חברה שעוסקת ביצירת תוצאות לטווח ארוך על ידי שינוי הרגלי חשיבה, והפך לאחד הגורמים המשפיעים בישראל בתחום האימון. מאז הקים עוד חברה בשם קישורים העוסקת בנטוורקינג אקטיבי לעסקים, כתב את הספר "שמונה ימים", ואימן למעלה מ-3,000 איש.

עיקר עבודתו של אלי בשינויים מהירים בתת המודע, שמסייעים ליצירת שינויים בהרגלי החשיבה, מה שמביא לשינוי בעשיה ולתוצאות. אלי נבחר לאחד מאנשי העסקים המבטיחים של מגזין דה מארקר לשנת 2019.

מה המאכל שאתה הכי אוהב לאכול?

"קציצות במיץ עגבניות של אמא שלי, אפילו אכלתי את זה היום בבוקר".

מה האוכל המושלם לשבת בבוקר?

"אני רץ עכשיו שלוש שעות, אבל מתאמן למירוץ של 10-12 שעות ולכן צריך להתאמן גם על אכילה תוך כדי ריצה. בזמן ריצות כאלו צריך להכניס קלוריות מידי שעה, אחרת הגוף יפסיק לרוץ באיזשהו זמן; בווסט ריצה שלי יש חלווה, קולה מנוקזת מגזים, סנדביצ'ים מלחם לבן עם חומוס ופסטרמה שנועדו להכניס קלוריות בריצה. אני אוכל אותם בכל ריצה כי אני חייב להתאמן על לאכול. שבת בבוקר כשאני חוזר מריצה האוכל הוא חביתה משתי ביצים עם בצל ירוק מטוגן בחביתה וסלט גדול ליד עם גבינה בולגרית ובערך שני ליטר סודה".

תאר את ארוחת הבוקר הממוצעת שלך

"זה אחד הדברים המורכבים שאני פוגש בחיים שלי. אין ממוצע –
יש לי אורח חיים מאוד מאוד עמוס, מכיוון שאני יזם ויש לי שתי חברות, הרבה פעמים אני צריך לצאת מאוד מוקדם וכשאני יוצא מאוד מוקדם, לפעמים זה אומר שאני קם בארבע וחצי, רץ, ויוצא מהבית בשבע ורבע, ואז במקרים כאלו אני מחוייב "לתקוע משהו" שזה הרבה פעמים חביתה בפיתה. אם בבוקר אני אחרי ריצה ואז אני חייב לאכול כי אחרת אני ארגיש חולשה בגוף. לצערי, בימים עמוסים כשאני נע בין פגישות, הרבה פעמים בגלל איחורים מצטברים אני לא מגיע לאכול משהו מסודר. אני משתדל שלא לאכול דברים בפיתה ואם אני מגיע לכדי לאכול שווארמה, זה יהיה בצלחת.

כל הזמן יש לי בראש מה כדאי לאכול, אני בן אדם גדול ושוקל יותר מ-90 קילו, וכשאתה רץ ריצות מרתון אתה בור ללא תחתית – אתה כל הזמן יכול ורוצה לאכול. בסיום תכנית האימון אני רוצה לאכול כל הזמן, ואם אין לי אוכל נורמלי, אני אוכל לא נורמלי. לפעמים אני עם אוכל כמו בורקסים ורוגעלכים והם דורשים ממני כוחות-על כדי לא לאכול אותם, אז אני תמיד חושב על זה. בימי משרד אני משתדל לאכול ארוחת בוקר מסודרת בבית. ".

איזה מיתוס הכי גדול על תזונה אתה מכיר?

"המיתוס שנטול שומן הוא מרזה; לשומן יש בעיית יח"צנות – רק כי המילה היא כמו המילה שמן; בעוד שלסוכר אמורה להיות הבעיה".

איזה מאכל מעלה לך הכי הרבה זיכרונות?

"סבתא שלי היתה עושה בימי שישי מין ג'בטה כזו – פלצל; בדיוק חשבתי השבוע שלא ראיתי את הדבר הזה בשום מקור אחר אבל הייתי בהחלט רוצה".

מה בחיים, אבל בחיים לא תאכל?

"בננה. לא אוכל את הדבר הזה. זה רך? זה קשיח? מה זה. יש לי טראומות ילדות שהיו מספרים לי שהרקוב הוא לא שחור אלא דבש, האמת שזה רקוב ואני לא רוצה לאכול את זה".

איזה אוכל תיקח איתך ליום ארוך ולא צפוי?

"הרבה פעמים יש לי באוטו שקדים ויש לי באוטו לפעמים סוכריות של ריקולה שאני תמיד קונה בחו"ל. הן מחזיקות אותך רענן – כשאני נוסע על כביש שש בערב הן מחזיקות אותי מאוד מפוקס".

מה החטא האהוב עליך?

"יש הרבה. רוב מה שאני אוהב זה חטאים, אמנם עשיתי שינוי אבל הוא בעיקר מנטלי והוא קרה כתוצאה מזה שאני משתדל לאכול מגוון של אוכל בריא; אבל לחטאים עדיין יש מקום.

אני לא אדם שאוהב עוגות אבל שוקולד תמיד יפתה אותי. אם יש דבר שאני לא יכול לעמוד בפניו זה ביסלי גריל. אחרי ריצות אולטרא אני מסוגל לאכול רק ביסלי גריל, זה נשק יום הדין שלי להכנסת קלוריות בריצה"

לא מאמין בתפריטים. אלי שחף

.

במי לבחור, דיאטנית קלינית או נטורופתית?

"אני מאוד לא מאמין בזה שמישהו יגיד מה לאכול. מניסיוני, ברגע שאתה נעזר ביועץ חיצוני, באיזשהו שלב זה ייכשל.

אנחנו עושים הכל בגלל התת מודע וההרגלים, אז הדרך לשנות היא להיות יותר גדול מהבעיות שלך. לכן לפני עשר שנים רזיתי ושמרתי; מבחינתי בתודעה אני לא שמן יותר. גם אם יהיו לי שבעה קילו עודפים אני לא אקדיש לזה יותר מידי מחשבה כי אני אותו בן אדם, וזה יורד באיזשהו שלב כי אני אדם פעיל.

אדם שמתעסק כל היום בקלוריות ומה לאכול מנסה לעשות את זה ברמה ההתנהגותית אבל שינוי לא יגיע ברמה התנהגותית אלא מתת המודע. השינוי חייב להיות נפשי".

מה דעתך על המשפט? "זה לא מה שאתה אוכל אלא מה שאוכל אותך?"

"יש בו נכונות מסוימת, למרות שזה לא מה שאוכל אותך.
אני עוסק בהרגלים ואני יודע שהסיכוי של תפריטים לעבוד לזמן ארוך הוא אפס מאופס, אין דרך אחרת להסביר את זה.

בדרך כלל הבעיה היא עיבוד של רגשות, ולא כל דיאטנית או נטורופתית יכולות להצליח בזה. יש 3% הצלחה של תפריט, שזה מרווח הביטחון בניסוי, המשמעות בעיני שהתפריט לא עוזר וצריך לדעת לעבד את הרגשות".

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו