חוויה אנגלית טעימה

הכל התחיל לפני 4 שנים. בתי הגיעה לגיל מצוות. התחלנו לסייר ולחפש איזה 'אולמי', על מנת לחוג את האירוע.

לא יודעת למה בדיוק, אולי היעדר הורי מחיינו (נפטרו), או הזיוף והציניות שקלטתי, גרמו לי לקחת את בתי הצידה ולומר לה כך: תשמעי, הכל נראה לי מזויף ומיותר, מה את אומרת שכשתהיי בת 16 ניסע שתינו  ל – Sweet sixteen? היא, עייפה מאמה, הסכימה בלא חמדה. מאז, תכננו שתינו, איך בדיוק תיראה הנסיעה המשותפת.

היעד המועדף: לונדון

לא יאומן, אבל היום הגדול הגיע. עלינו על המטוס מרוגשות ושמחות. כנטורופתית וכמי שמתמודדת שנים ארוכות וסובלות, עם עודף משקל בדרגות משתנות, היה לי חשוב מאד לבחון את נושא האוכל בבירת העולם התרבותי. הנה כמה תובנות בנוגע ללונדון ואלינו.

דבר ראשון הכמויות. לא יאומן כמה אוכל מכינים בעיר הזאת מדי יום. הרחובות מוצפים בריחות של טיגון, מלאומים שונים. כמובן שמקדונלדס וקנטאקי פרייד צ'יקן מולכים בכל מקום. באופן אישי השתמשנו במקדונלדס לשירותים ולקצת ישיבה במסעותינו המפרכים. מקנטאקי פרייד צ'יקן נמנענו לחלוטין, לאחר שסיפרתי לבתי עידן, על הביקור שלי לפני 25 שנים בלונדון ועל מה שהרשת הזאת עצמה, גרמה לגיזרתי…

דבר נוסף אליו שמתי לב, הינה העובדה שאנשים רבים, או מדויק יותר לומר, נשים רבות, אוכלות תוך כדי הליכה ואין המדובר בגלידה או באוכל רחוב כלשהו, ארוחה חמה (קנויה) שנאכלת תוך כדי הליכה. אני תהיתי לעצמי, האם אין לך 5 דקות לשבת על ספסל בנחת ולאכול את הארוחה החמה היחידה ביום?

רשתות השיווק מלאות באוכל מוכן, מתועש ומשמין. אבל מליון סוגים. אין כמעט מזון שלא ניתן למצוא אותו במצב קפוא, משומר 'כמו שצריך' ומוכן להיזרק למיקרו או לתנור האפיה הביתי ולהיות מוגש לארוחה העיקרית. כאחת שמכינה הכל בבית, גם אם זה לעיתים גורר מעט מירמור, הזדעזעתי עד עמקי נשמתי למצוא שם גם מרקים מוכנים בתוך קופסאות שימורים. בתי דווקא מאד התלהבה וקנתה מהם בשפע, על מנת לאכול בערב בחדר המלון המאובזר.

חוויה פחות נעימה חווינו ברכבת התחתית. נערה, די רזה, אכלה מול עינינו 3 בראוניז ענקיים, אחד אחרי השני ושלישי אחרי השני. לא יכולתי להימנע מהמחשבה, כמה עצב היה מקופל בסיטואציה הלכאורה תמימה.

בנוגע למסעדות, היינו באחת שאכן ראויה לציון, שמה: Tayyabs – גם לונדונים ותיקים אינם תמיד מכירים אותה. זהו רובע מרוחק, נראה כאילו נחתת בהודו או בפקיסטן, חנויות עם שמלות נוסח בוליווד ושוק ססגוני. בהמשך הרחוב, שוכנת המסעדה שנוסדה בשנות השבעים על ידי משפחה אחת. מחדרון קטן עם כמה שולחנות, הפכה להיות מסעדה בעלת 3 מפלסים, שוקקת ועסוקה. במידה ולא תזמינו מקום, תיאלצו לחכות בסבלנות, בעמידה למשך שעה או שעתיים, עד אשר יתפנה עבורכם שולחן.

האוכל במסעדה הוא בגוון הודי / פקיסטני – מהמם! אולי הייתי במצב אכילת מזון של סופר, או הגעגוע למזון חם, אבל מבחינתי זהו ביקור חובה בכל שהות  בלונדון.  שוחחתי גם עם מקומיים שפוקדים את המסעדה מדי פעם והם אישרו לי את תחושתי, שזהו מקום ייחודי, טעים, אותנטי ובמחיר בהחלט סביר.  שוחחתי גם עם מנהל המסעדה, איש חביב בשם Aleem שסיפר לי קצת על ההיסטוריה של המקום, על משפחתו, על כך שאביו ניהל את המקום וכיום הוא עושה זאת. חופש לא זכור לו בשנים האחרונות, אך הוא מרגיש בר מזל. המסעדה מפרנסת עובדים רבים – רובם ככולם ממוצא פקיסטני. השירות לבבי וענייני. (תמסרו דרישת שלום למלצר בשם עדנן, שהבטיח לטפל יפה בכל מי שאפנה למסעדה).

לסיכום: לונדון היא עיר שניתן לאכול בה יפה. מכל הלאומים ישנה נציגות כלשהי בדוכני מזון ומסעדות. ראוי לציין שראיתי פחות מסעדות צמחוניות / טבעוניות, או בעלות דגש על בריאות. המזון המהיר שולט, מהיר ועצבני, עד כדי אכילה, תוך הליכה נמרצת.

ההמלצה החמה שלי:
מסעדת Tayyabs
83-89 Fieldgate st.
London  E1  1JU
לא לשכוח להזמין מקום!!

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו