היזהרו מסוכר-העל
זהירות מסוכר העל. צילום: pixabay
סירופ תירס עשיר בפרוקטוז הוא סוכר-על.
למרות שרבים אינם מודעים לסכנה שבמרכיב זה, יש לו השפעות מרחיקות לכת על התיאבון שלנו.
בין השנים 1990-1970, צריכתו עלתה ביותר מ-1,000%, מ-0.292 ק"ג לאדם בשנה ל-33.4 ק"ג.
40% מהממתיקים הקלוריים שבמוצרי המזון והמשקאות הקלים כיום מקורם במרכיב זה.
משקאות ממותקים רבים מכילים סירופ תירס עשיר בפרוקטוז. צילום: pixabay
שלא במפתיע, ניתן להצביע על הקשר בין תחילת השימוש בסירופ תירס בתעשיית המזון לבין תחילתה של מגפת ההשמנה.
אין ספק כי התהליך הואץ גם בשל גורמים אחרים, כגון:
- ירידה בהיקף הפעילות הגופנית
- הגדלת המנות
- אכילת יותר ממחצית מהארוחות במכונית, במסעדות וברשתות המזון המהיר
- שינויים בסוגי המזון שאנו צורכים (המעבר מתפריט המבוסס על מזונות מלאים, צמחיים ועשירים בסיבים לתפריט עשיר בסוכרים ושומני טרנס ודל בסיבים, בוויטמינים ובמינרלים)
- "הסביבה התזונתית הרעילה" בה אנו חיים
אולם, ההשפעות המזיקות של הוספת סירופ תירס למשקאות הממותקים ממלאת תפקיד מרכזי בהתפשטות מגפת ההשמנה.
מכולת סירופ תירס. צילום: unsplash
למאמרים נוספים בנושא:
פרוקטוז – סוכר פירות – נשמע תמים?
איך נפחית את כמויות הסוכר שאנו צורכים?
מדוע הפרוקטוז שבסירופ תירס שונה מהפרוקטוז שבסוכר רגיל?
תהליכי העיכול, הספיגה וחילוף החומרים של הפרוקטוז שונים באופן משמעותי מאלו של סוכר רגיל.
הסוכר השולחני המוכר לנו – הסוכרוז – הוא דו-סוכר המורכב מגלוקוז ופרוקטוז.
הגלוקוז הוא הסוכר הבסיסי שהגוף משתמש בו למטרות אנרגיה וחילוף חומרים, המהווה את אחת מאבני הבניין העיקריות של כל הפחמימות.
לעיתים קרובות, הוא מצוי גם כחלק מסוכרים אחרים שנספגים באיטיות כגון קטניות ודגנים מלאים.
גם פרוקטוז משמש כאחת מאבני בניין אלה.
בטבע, הוא מצוי בעיקר בפירות, שם הוא "ארוז" יחד עם סיבים ושפע של רכיבים תזונתיים בעלי השפעות חיוביות המגנות על בריאותנו.
הפרוקטוז שבפירות לא דומה בהשפעתו לפרוקטוז התעשייתי. צילום: pixabay
הפרוקטוז אינו גורם לייצור של אינסולין.
לכן, לאחר אכילת פרוקטוז, לא תתרחש גם עלייה ברמות הלפטין – ההורמון המיוצר על ידי תאי השומן שמאותת למוח שלנו על תחושת מלאות המובילה להפחתת התיאבון.
אין בכך כל רע, בתנאי שאתם אוכלים פרוקטוז בצורתו הטבעית – כמרכיב בפירות חיים, שכן, כמות הפרוקטוז המצוי בפירות נמוכה הרבה יותר מאשר הכמות המצויה במשקאות ממותקים.
ההשפעות המטבוליות של הפרוקטוז שבפירות שונות אף הם, שכן הפרי מכיל כמויות גדולות של ויטמינים, מינרלים, רכיבים תזונתיים צמחיים ונוגדי-חמצון שמסייעים להאטת הספיגה ולשיפור חילוף החומרים.
אז איפה הבעיה?
כאשר הפרוקטוז עובר תהליכי עיבוד והופך לסירופ תירס עשיר בפרוקטוז, הוא נספג במהירות רבה יותר מסוכר רגיל ונכנס לתאים שלנו ללא עזרה.
בניגוד לגלוקוז, הוא אינו זקוק לשם כך לעזרת האינסולין.
לאחר שהוא נכנס לתאים, הוא מהווה מקור בלתי נשלט של פחמן (אצטיל קואנזים A), ההופך בשלב הבא לכולסטרול ולטריגליצרידים.
באופן כללי, פירושו של דבר הוא שאכילת סירופ תירס גורמת לעלייה חדה ברמות הכולסטרול ולבעיות בתפקודי הכבד, שמאטות אף יותר את חילוף החומרים שלנו.
צריכת סירופ תירס מובילה, בסופו של דבר, להתפתחות כבד שומני (בדיוק כמו פואה גרא או פטה) – הגורם העיקרי להפרעות בתפקודי כבד בארה"ב.
גידולי התירס הפכו למקור להפקת פרוקטוז המזיק לבריאותנו. צילום: unsplash
קרוב לוודאי שצריכת סוכר מזיק זה היא גם הגורם הראשון במעלה לעלייה ברמות הכולסטרול שנרשמה אצל האמריקאים ב-20 השנים האחרונות.
אם תפחיתו את הצריכה של סירופ תירס, רמות הכולסטרול והטריגליצרידים שלכם יצנחו במהירות.
למעשה, צריכת סירופ תירס אינה מאפשרת לנו לשלוט בתיאבון, שכן, כאשר אנו צורכים מוצרי מזון או שתייה שמכילים סירופ תירס, מנגנוני השליטה בתיאבון אינם מופעלים.
כאשר הגוף שלנו מעכל גלוקוז, המוח מקבל תשדורת המאותת לו שהקיבה שלנו מלאה.
תהליך זה אינו מתרחש לאחר אכילת סירופ תירס.
כתוצאה מכך, אנחנו ממשיכים להרגיש רעבים וממשיכים לצרוך סוכרים נוספים, מה שמוסיף שמן למדורה המסוכנת.
מחקרים הוכיחו כי מעגל חוזר זה מוביל לעלייה בתיאבון, להגברת הצריכה הקלורית ולהשמנה, כמו גם לרמות גבוהות של כולסטרול ולחץ דם.
המאמר לקוח מתוך הספר "חילוף חומרים מנצח" מאת ד"ר מארק היימן, בהוצאת פוקוס
