בשביל זה יש חברים?

בשביל זה יש חברים

לעתים אנשים שאני פוגש מספרים לי שהם אוכלים מסיבות חברתיות: כי זה מנומס ומצפים מהם לאכול. מטופלת שלי שעברה תהליך משמעותי סביב אכילה רגשית סיפרה לי בכאב רב איך אחרי שנים רבות של מפגשים סביב השולחן עם החברות הטובות היא העזה לבחור מנה קטנה יותר משאר חברותיה. היא הסבירה להן שהיא עדיין לא רעבה ולכן היא לא זקוקה למנה גדולה. החברות בתחילה לא ידעו איך להגיב. לאחר מכן הן הביעו כעס ואכזבה וטענו שחברתן "הורסת" להן את החגיגה מאחר והארוחה הגדולה והחגיגית היא חלק מרכזי ומהותי מהמפגש המשותף.

בהמשך הטיפול בדקנו ביחד מה ניתן לעשות כאשר הסביבה החברתית שלנו נותנת מקום כל כך חשוב לאוכל. המטופלת שלי בהדרגה הצליחה להתעמת עם חברותיה ולבטא את רגשותיה. היא הוסיפה שבעקבות התהליך שהיא עוברת היא יותר מודעת לרגעים שהיא אוכלת בלי להיות רעבה, בין השאר מסיבות חברתיות. בסופו של דבר, אחרי עוד כמה מפגשים חברתיים דומים, המטופלת שלי הרגישה לא בנוח, שהיא שונה, שהיא "הורסת" מסיבות וניתקה את הקשר. היא החליטה לחפש חברות חדשות שמסכימות לאפשר לה להיות אמיתית עם הבחירות הנכונות לה, חברות שלא "מקדשות" את תרבות האוכל והמזון.

האתגר של אנשים שמעוניינים לרדת במשקל ולהישאר בו לתקופה ארוכה הוא עצום. מעבר ללחץ החברתי והמשפחתי בו אנו מרצים את הסובבים לנו תוך שאנו משתדלים לא להעליב אף אחד על הבישול שלו, הרי גם ברמה הלאומית אנחנו מוצפים בתוכניות, פרסומות, כתבות וכן הלאה שעוסקים באוכל. לעתים ברגע מסוים ישנן תוכניות בשלושת הערוצים המרכזיים העוסקות באוכל/בישול/דיאטה במישרין ועקיפין. הציבור חשוף לכל כך הרבה התעסקות שכל שאיפה להניח את כל הנושא בצד הופכת כמעט לבלתי אפשרית.

מניסיוני, אנשים שביצעו תהליכים ארוכי טווח עם תוצאות מתמשכות הצליחו להשתחרר מהכבלים המשפחתיים, החברתיים ושאר מגבלות הפוגעות בחופש האישי. אנשים אלו החליטו ברגע מסוים בחייהם כי האינטרס האישי עומד מעל הרצון או הפחד "לשחק" תפקיד אותו המשפחה, החברה, הקהילה מבקשת מאיתנו "לשחק". בהדרגה, אנשים אלו למדו להכיר את עצמם טוב יותר ולמדו להגיב לכל הקורה מסביבם בצורה שונה.

עם הזמן, המעגלים החברתיים של אנשים אלו השתנו והם מצאו בקרבתם אנשים דומים להם, אנשים המעריכים את התקשורת האותנטית כתקשורת מקרבת ומאחדת תוך שהחשש להיות שונה, מוזר, או אחר דעך.

להערכתי יותר ויותר אנשים בוחרים לבנות מערכות יחסים יותר אמיתיות ומודעות ובכך גם מערכת היחסים של אנשים אלו עם האוכל הופכת ליותר מודעת כתהליך מתחייב משינוי גדול יותר.

ועדיין האתגר לבצע שינוי אמיתי הוא עצום בעיקר כאשר האנשים הרואים את האחר משתנה מול עיניהם מנסים "לשכנע" אותו לחזור לאדם שהיה לפני שהחל בתהליך. הפחד של אנשים אלו מתבסס על אי הוודאות בקשר לעצמם : האם השינוי של האחר יחייב גם אותם להשתנות ? האם הם יוכלו להשתנות ? האם השינוי יסייע להם לחיות חיים טובים יותר. כאשר השאלות נשאלות ולא נשארות דחוסות פנימה הרי שיש סיכוי שתהליך השינוי ישתרש גם אצל אלה הסובבים את האדם שעושה שינוי אמיתי.

חשוב לזכור שהדרך לשינוי אמיתי עם אוכל ועם כל דבר אחר בחיים היא ארוכה, עם עליות וירידות, אולם לאלה ההולכים בדרך זו בצורה אמיתית ומחייבת, לעתים קורים ניסים וקסמים.

לכתבות נוספות בנושא אכילה רגשית

רוני מייזליש

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו