אוסטאופורוזיס- תמיכה טבעית

מאת: חגית אריאלי שיינפלד - מטפלת באירוודה - ייעוץ לגבי תזונה, צמחי מרפא וטיפולי מגע ברוח הרפואה ההודית המסורתית. ומנחה סדנאות למתמודדים עם חוסר איזון בבלוטת התריס

בשנים האחרונות הפכו אוסטאופורוזיס, (שפירושה המילולי  הוא "עצם נקבובית") ואוסטאופניה (דרגה פחות חמורה מאוסטאופורוזיס) למחלות הנפוצות בעולם המערבי. הרגלי תזונה ואורח חיים שגויים (כדוגמת היעדר פעילות גופנית) הפכו אותן לבעיות הבריאות הנפוצות בחברה שלנו. בארה"ב עומדת השכיחות המשוערת של מחלת האוסטאופורוזיס על 25 מיליון חולים עם 1.5 מיליון שברים בשנה. בישראל נאמד מספר החולים ב-200,000.

קבוצת הסיכון העיקרית לתחלואה במחלה היא נשים (פי 4 מגברים) בגיל חידלון הווסת (גיל המעבר) אולם גם גברים עשויים ללקות במחלה.  בנוסף, ניתן לפתח גם אוסטאופורוזיס משנית למחלות אחרות או משנית לטיפול תרופתי.

מהי אוסטאופורוזיס?

כאשר המסה של העצם הולכת ומידלדלת בעוד מבנה הנקבוביות מתגבר, מתפתחת אוסטאופורוזיס. דחיסות העצם תלוית מנגנון מורכב של יצירה והתפרקות העצם, הנובע בין היתר מכמות הסידן הזמינה בגוף. כאשר הדם חסר בכמות מספקת של סידן (שאמור להגיע ללב, עצבים, שרירים), תאים קטנים בשם אוסטיאוקלסטים ישחררו סידן מתוך העצמות, יותירו בעצמות חורים זעירים ויפגמו בדחיסות העצם. במצב זה, העצמות הופכות חלשות ושבירות עד כדי כך שנפילה או אפילו לחץ מתון, עשויים להסתיים בשבר.

חלק מהסימנים הראשונים (פורבה רופה בסנסקריט) שעתידים לרמוז על בעיה עתידית הם ציפורניים שבירות ושיניים חלשות, כאבים בעצמות ונשירת שיער – כיוון שאלו קשורים לרקמת העצם. אולם עד להופעת המחלה עשויות לחלוף שנים.

גורמי סיכון לאוסטאופורוזיס

הסיבות לאוסטאופורוזיס לוטות בערפל, אולם קיימת הסכמה כללית, לפיה אובדן מסת העצם נגרם עקב ירידה ברמת הסידן, כמו גם מינרלים אחרים ברקמת העצם (כמו למשל, לאחר הריונות).
1. תורשה – סבירות גבוהה לפתח את המחלה, כאשר מישהו מבני המשפחה לוקה במחלה.
2. מין – מסת העצמות של נשים נמוכה יותר מזו של הגברים.
3. מוצא – לבן או אסיאתי.
4. פוסט מנופאוזה – במהלך תקופה זו רמות האסטרוגן הולכות ופוחתות ומגדילות באופן משמעותי את אובדן מסת העצם, כיוון שהיעדר ההורמון מפחית את ספיגת הסידן מהמזון וחדירתו לעצמות.
5. תרופות – שימוש ממושך בסטרואידים ותרופות אנטי אפילפטיות.
6. חוסר בפעילות גופנית – ריתוק למיטה לתקופה ממושכת והימנעות מפעילות גופנית, במיוחד בגיל מבוגר או הימנעות מפעילות נושאת משקל (נגד כוח הכבידה).
7. בגיל מבוגר – כחלק מתהליכים ניווניים, אם כי כבר בתחילת שנות ה-40 ניתן להבחין בהאצה בהתפרקות העצם, לצד אובדן שלה.
8. תזונה – דיאטה לא מספקת, הפרעות אכילה (אנורקסיה ובולימיה), צריכה נמוכה של סידן וספיגת סידן מועטת, צריכת אלכוהול וקפאין מופרזת (מעל 3 כוסות ביום – מדללת את מאגרי הסידן בגוף) ומשקאות קלים מוגזים.
9. עישון.
10. חשיפה מועטה לשמש הגורמת למחסור בויטמין D.
11. סטרס – אצל אנשים החשופים לסטרס באופן קבוע נמצאות רמות גבוהות של קורטיזול – הורמון שגורם לבריחת מינרלים מהעצמות.

עודף ואטה ופיטה

ע"פ האיורוודה, GRAMYAHARA  (תזונה לא מתאימה לטבע המולד שלנו) עשויה לגרום לעיוותים בעצמות ובשרירים. צריכה עודפת של מזון מלוח, מתובל ומותסס עשוי לשנות את תהליך ייצור רקמת העצם (המכונה ASTHI, החמישית מבין שבע רקמות הגוף) והמוצקות שלה, כיוון שגורם להתגברות ואטה דושה (שילוב של איכויות אוויר וחלל). מזון שמכיל חומרים משמרים, מרכיבים חומציים וכד' הנצרך בתדירות גבוהה הורס את רקמת העצם ומגביר את הנקבוביות של העצם עד להתפתחות אוסטאופורוזיס, המכונה בסנסקריט: "אסטהי קשאייה" (שחיקה של עצם). כך גם צריכה של טבק, סיגריות, אלכוהול וקפה (בעלי איכות מייבשת).

מנקודת המבט האיורוודית, ואטה דושה מצטברת בגוף ומשפיעה על תפקודיו השונים. בשלב הראשון מצטברים אלמנטים אלו במעי הגס ומייצרים תופעות של גזים, עצירות, עייפות, חוסר שינה וכד'. בהמשך, כאשר ואטה יוצאת ממקום מושבה (מעי גס) היא תתבטא ביובש בעור, כאב ונוקשות במפרקים, כאבי גב ועוד עד שתתמקם בעצמות ותגרום להצטברות של אויר וחלל באיברים אלו.

לכן טיפוסי ואטה, יהיו בעלי סבירות גבוהה לפתח את המחלה. כמו גם נשים בגיל המעבר, שנחשב לזמן ואטה.

גם לפיטה דושה (אלמנט של אש ומים)  השפעה על בריאות העצם. במצבים שיש פיטה מוגברת עשוי הדבר להתבטא בעודף חומציות של הדם, שיגרום בטווח הארוך לאובדן סידן בשתן, פירוק של עצמות ועיכוב בהיווצרות עצמות. חמצת נקשרת גם לרמות גבוהות בדם של ההורמון פאראתירואיד (parathroyid), שגורם לפריכות העצמות ולנטייתן לשברים. בנוסף, עודף פיטה עשוי לגרום ליובש יתר, שמגביר גם הוא איכויות של ואטה.

פקטור נוסף בשמירה על בריאות העצם הוא דהטו אגני (אש העיכול האחראית על ייצור הרקמות). במידה ותהיה בעיה בדהטו אגני תתחולל פגיעה בהזנה של רקמת העצם (אסטהי).

המלצות לתזונה ואורח חיים ע"פ האיורוודה

1. ואטה שמאק – תזונה ואורח חיים המיועדים לפייס את ואטה דושה ולהסיר את הגורמים למחלה, דהיינו : תזונה המבוססת על מאכלים ומשקאות חמים, כבדים, שומנית (שמן, גהי), עתירת נוזלים, רכה, מתוקה ומזינה.
בנוסף מומלץ לכלול בתזונה מזונות כגון:  תפוח עץ, אננס, אגס, בננה, קוקוס, מנגו, פרי הג'ק/ג'קפרוט (בעברית נקרא לחמן שונה עלים), חלב (פרה, עז, סויה, שקדים), גהי, זרעי סומסום (עדיפות לשחורים), אורז אדום, אורדאל (סוג של קטנייה), עדשים, חומוס, ברוקולי (מקור לסידן), כרוב ניצנים (מקור לויטמין K), ירקות ירוקים עליים ומרים, סויה (לאיזון רמות אסטרוגן) ומרק בשר.
כדאי להרבות גם בצריכת מזונות המכילים מנגן, שחיוני לבריאות העצם כדוגמת: תרד, אננס, שעועית, אגוזים וחיטה מלאה.
2. אגני דיפאן – לשיפור האגני (מטבוליזם) של הרקמות השונות שתייה של חליטת ג'ינג'ר או מעט מיץ לימון ומלח סלעים.
3. מומלץ לשלב עם הטיפול עיסוי בשמן סומסום  (או לקשאדי טאילה) על בסיס יומיומי שמסייע לאזן את ואטה דושה, להזין את העצמות ולהפחית סטרס.
4. תרגול מדיטציה ו/או יוגה על בסיס יומיומי. גם שחייה והליכה מתאימות.
5. חשיפה מספקת לשמש לצורך ייצור ויטמין D או נטילה של תוסף תזונה (כיוון שיכולת הייצור של הויטמין פוחתת עם השנים). ההמלצות נעות סביב 800 יח' ויטמין D  ליום, בשילוב עם 1000-1200  מ"ג סידן ליום.
6. באסטי (חוקן מזין) של שמן סומסום ודשמול (עשרת השורשים).
7. קיימת חשיבות לשמירה על שיגרה ויציבות, להימנע מהדחקת צרכים (שתן, צואה ועוד) ורגשות, חשיפה מרובה לקור, רוח או חום מוגבר (שעשוי גם הוא לייבש)
8. צמחים ופורמולות מומלצות: כוס חלב חם וכפית סומסום טחון – 3 פעמים ביום (אפשר להוסיף גם כורכום), אמלאקי, טריפאלה, גוגולו, באלה, אשווגאנדה, קאמה דודה, סילהג'יט, פראבאל פאנצ'אמרוט, שאנקה באסמה, יוגראג' גוגולו, ארג'ונה, אנג'ליקה, שיח אברהם (לאיזון הורמונלי) ועוד.
הערה: החלב המומלץ בספרות האיורוודית, שונה מאד במהותו מהחלב הנמכר כיום במרכולים. אמנם החלב נחשב לעשיר בסידן, אולם היחס בין תכולת הסידן למגנזיום שבו מקשה על ספיגתו. בנוסף, כדי לפרק את תכולת הזרחן הגוף זקוק לסידן בכמות גדולה, אותו הוא שואב מהעצמות, השיניים והשרירים – דבר שעשוי לפגוע במסת העצם.

לאור האמור כדאי לצרוך חלב מסוגים שונים כדוגמת סויה, שקדים, שיבולת שועל, אורז, קוקוס – בהתאמה לויקרוטי (מצב עכשווי של הדושות הנמצאות בחוסר איזון) ולבסס את התזונה גם על סידן ממקורות צמחיים.

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו