יוד ותת פעילות של בלוטת התריס
צילום: unsplash
אם חיפשתם חומר באינטרנט הנוגע לאי סדרים בבלוטת התריס, קרוב לוודאי שמצאתם המלצות כמעט גורפות לצרוך יוד במצבים של תת פעילות של בלוטת התריס (תת תריסיות). אולם צריכה של יוד עשויה במקרים לא מעטים, להיות לכם דווקא לרועץ.
מחקרים מצביעים על כך שחסר ביוד נחשב לאחת הסיבות השכיחות לתת פעילות בבלוטת התריס. מאידך, צריכה לא מבוקרת של יוד (באמצעות אצות, מאכלי ים ו/או תוספי תזונה שעשירים ביוד) עשויה אף היא להוות זרז להיווצרות אי סדרים בבלוטת התריס.
יוד חיוני לבלוטת התריס, אבל
איך ייתכן? היוד הוא אכן מרכיב חשוב החיוני לייצור הורמוני התריס. הורמון התירוקסין (4T) כולל 4 אטומי יוד ותריודוטירונין (3(T כולל 3 אטומי יוד. ללא אספקה נאותה של יוד (וכן של חומצת האמינו טירוזין), בלוטת התריס אינה יכולה לייצר הורמוני תריס בכמות מספקת, ואינה יכולה לתפקד בצורה אופטימלית. מינרל היוד מנוצל על ידי הגוף גם להגנה על איברי הרבייה ולהפחתת כאב במחלות שד ורחם פיברוציסטיות.
אולם, כאשר מדובר בתת פעילות של בלוטת התריס על רקע אוטואימוני המכונה בשם "האשימוטו" – כללי המשחק משתנים. שכן מצב של האשימוטו אינו נקשר לתופעה של חסר ביוד ולמעשה עודף יוד כשלעצמו, נמצא כעשוי להוות טריגר להאשימוטו ולהגברת התגובה החיסונית וכן להעלאת רמות נוגדני התריס בדם.
ד"ר האקארו האשימוטו (Hashimoto Hakaru) תיאר לראשונה את המחלה שנקאה על שמו, בשנת 1912. מסיבות שאינן ידועות עדיין, הגוף קם נגד עצמו, בתגובה אוטו-אימונית, ויוצר נוגדנים אשר מתקיפים את בלוטת התריס וגורמים לדלקת בבלוטה. הדלקת פוגעת ביכולת הבלוטה לייצר הורמונים ומובילה לירידה פעילותה (היפותירואידיזם).
דלק למדורה
ד"ר DATIS KHARRAZIAN שנחשב לאחד מהמטפלים המובילים בבלוטת התריס ופרסם גם ספר בנושא, מדמה שימוש ביוד במצבים של האשימוטו להוספה של דלק למדורה. לדבריו, יוד ממריץ את הייצור של תירואיד פרוקסידאז (TPO) – אנזים המעורב בסינטזה של הורמוני תריס. והוא בתמורה מעלה את הרמות של נוגדני TPO באופן דרמטי. לכן הוא ממליץ לאנשים שמאובחנים עם מחלות אוטואימוניות בבלוטת התריס, להימנע משימוש בתוספי תזונה שמכילים יוד.
סיבה נוספת להימנעות מתוספי תזונה המכילים יוד במצב זה, היא שיוד ממריץ TSH – אותו הורמון המיוצר בבלוטת יתרת המוח/היפופיזה שתפקידו לגרות את בלוטת התריס לייצר ולהפריש הורמונים. ו-TSH ממריץ את הייצור של סוג של רדיקל חופשי בשם HYDROGEN PEROXIDE שמעודד דלקת. כאשר בגוף קיימות רמות מספקות של המינרל סלניום ונעשה שימוש מספק בסלניום, הוא מנטרל את הרדיקל החופשי הזה. מצד שני, כאשר קיים עודף של יוד, הידרוגן פרוקסיד עשוי לגרום לנזק חימצוני לבלוטת התריס. או במילים אחרות – לגרום להחרפה של הדלקת ולהרס של תאים בבלוטת התריס.
נקודה נוספת שחשוב לציין בהקשר ליוד והאשימוטו היא שמנתונים שנאספו במדינות שונות בעולם, כדוגמת יוון, סין, סרי לנקה, אירן, טורקיה, איטליה, ארה"ב ועוד עולה מגמה לפיה במדינות בהן החלו בתוכנית העשרת מלח ביוד (מלח מיודד) – חלה עליה בשכיחות התחלואה בהאשימוטו. בישראל אגב לא יושמה תכנית כזו.
גם בפרוטוקולים התומכים במתן תוספת של יוד לטיפול בהאשימוטו (כמו בזה של ד"ר בראונשטיין ואחרים) מתנים זאת בהורדה של הדלקת ורמת הנוגדנים לנורמה, בטרם שימוש ביוד, ובמקביל ממליצים על לקיחה של סלניום, לצד ויטמינים ומינרלים נוספים מספר שבועות לפני.
כמה יוד נחוץ לבלוטת התריס?
בלוטת התריס זקוקה ללא יותר מ 52 מק"ג יוד ליום. המינון היומי המומלץ של יוד לאנשים בריאים עומד על 150 מק"ג. ארגון התירואיד האמריקאי ה ATA מזהיר מפני צריכה של יוד מעל כמות של 500 מק"ג ביום. וגורס שמינון יומי של מעל 1100 מק"ג עשוי לגרום לחוסר תפקוד של הבלוטה. אבל האזהרות הללו מתייחסות לאוכלוסייה הכללית. מחקרים מצביעים על כך שחולי האשימוטו עשויים להיות רגישים אפילו למינונים נמוכים יותר – במיוחד כאשר קיים חסר בסלניום (מינרל שהכמות שלו בדם אינה נבדקת בבדיקות הדם). ולכן יש מי שממליץ לחולי האשימוטו לצרוך כמות שלא תעלה על 100 מק"ג יוד ליום לצד כמות מספקת של המינרל סלניום.
איפה מסתתר יוד?
מסתבר שקיימים לא מעט מזונות מלבד אצות ומאכלי ים, שמכילים יוד ונמצאים בתפריט של רובנו, כדוגמת: חלמון ביצה, חלב ניגר ומוצרי חלב (יוגורט, גבינות), שעועית יבשה מסוגים שונים, שעועית ירוקה, תירס, חיטה, בננה, תותים, חמוציות, תפוחי אדמה (במיוחד הקליפה), שזיף מיובש, עוף, בשר ועוד.
צילום: unsplash
איך נדע אם אנחנו צורכים מספיק יוד?
כיום אין כלי יעיל למדידת יוד במסגרת הבדיקות השגרתיות בקופות החולים. והמדידה נעשית באמצעות בדיקות שתן ייחודיות. אולם על פי נתונים של משרד הבריאות, האוכלוסיות שנמצאות בסיכון מוגבר לחסר ביוד הן ילדים, נשים הרות ומיניקות, נשים בגיל הפוריות, צמחונים וטבעונים.
עם זאת, שמירה על תפריט מאוזן, בהחלט עשויה לספק לנו את כמות היוד הדרושה, ללא צורך בשימוש בתוספי תזונה המכילים יוד בכמות גבוהה.
