צום מיצים לריפוי שלם

צילום: 123RF

נקודות עיקריות מספרו של ד"ר גבריאל קאזנס: 

• צום הוא כפי הנראה אמצעי הריפוי העתיק ביותר הידוע לאדם.

• סוקראטס, אפלטון ופיתגורס נהגו לצום באופן קבוע. גם משה רבינו, אליהו הנביא, הבעל שם טוב ורבי נחמן קיימו צומות ארוכים.

• ההודים צמים מתוך רצון להתאחד עם אלוהים.

• צום הוא בעצם תהליך שיחרור הרעלים הפיזיים, הרגשיים והמחשבתיים מהגוף, יותר מאשר צמצום או הפסקת האכילה.

• צום מאפשר לגוף הפיזי לפתח נטייה ויכולת לקלוט אנרגיית חיים ופראנה מאשר לקלוט אנרגיה ביולוגית-כימית שקיימת במזון.

• צום רוחני לא נעשה על מנת לגרום סבל לגוף, מכיון שבאופן מעשי, הגוף נעשה בריא יותר בזכות הצום.
!"It's not a fast, it's a feast” – זה לא צום (תענית) זה משתה!

• ביצוע חוזר ונשנה של צום הופך את הגוף לערוץ צלול יותר לקליטה של אנרגיה קוסמית אל תוך המערכת שלנו.

• קיים הבדל משמעותי בין צום לצום רוחני. צום רוחני מתחיל עם כוונה רוחנית ומסתיים עם חוויה עמוקה יותר של האמת של מי שאנחנו.

צום לטיהור הרוח

צום הוא כפי הנראה אמצעי הריפוי העתיק ביותר הידוע לאדם ומשמש גם היום כאמצעי טיפולי למגוון של בעיות רפואיות.

צום רוחני הוא כח רב עוצמה להתפתחות רוחנית. לצום במשך שבעה ימים לפחות על בסיס של מיצים ירוקים, היא הדרך התזונתית העוצמתית ביותר להפוך את הגוף למוליך-על של האלוהי. כאשר הצום נעשה בהקשר רוחני מלא, הוא מרגיע את התנודות של המחשבה, מטהר את ה-'קושות', שהן השכבות המרכיבות את הגוף והתודעה ומנקה את ה-'נאדיס', שהם ערוצי האנרגיה המעודנים. הצום אף יוצר את התנאים המקדימים להתעוררות אנרגיית הקונדליני שתנועה מוגברת שלה מעניקה לגוף צביון רוחני.

לצום המבוצע כשיטה יסודית להשגת ידיעת אמת, יש רקע היסטורי במנהגים הרוחניים של כל הדתות כמעט. סוקראטס, אפלטון ופילוסופים נוספים השתמשו בצום לטיהור הרוח על מנת להבחין באמת בצורה טובה יותר. סוקראטס ופלאטו נהגו לערוך צום של עשרה ימים. המתמטיקאי הגדול פיתגורס נהג לצום במשך ארבעים יום. צום נהוג בדתות כמו היהדות, נצרות, הינדואיזם, איסלאם ובודהיזם למגוון של תכליות – חרטה וחזרה בתשובה, פיוס, כפרה, כהכנה לטקס חניכה או נישואין, לציון אבל, לפיתוח כוחות קסם ולצורך היטהרות, בריאות והתפתחות רוחנית.

הצומות המפורסמים ביותר במסורת היהודית הם אלו של משה רבינו ואליהו הנביא שצמו במשך ארבעים יום. הנביא דניאל צם כהכנה לקבלת ההתגלויות שלו. אסתר וכל היהודים בפרס צמו על מנת להינצל מהשמדה. גם החסידים הבעל שם טוב ורבי נחמן נהגו לצום באופן קבוע.

בהינדואיזם, צום נעשה כמצווה דתית מתוך הרעיון של איחוד עם האל. השימוש בצום במסורת ההינדו זהה לזה שבמסורת היהודית והנוצרית בכך שהוא מסמל לחרטה וחזרה בתשובה, זמן של זיכרון וציון אירועים חשובים, ולמען הקרבה והתאחדות עם אלוהים.

צום לשחרור רעלים מהמחשבה, הגוף והנשמה

על אף שצום בדרך כלל נתפש כהימנעות מלאה מאוכל ומים, בהקשר רחב יותר צום פירושו להימנע מגורמים רעילים למחשבה, לגוף ולנשמה. דרך אחרת להבין זאת היא שצום הוא בעצם תהליך שיחרור הרעלים הפיזיים, הרגשיים והמחשבתיים מהגוף, יותר מאשר צמצום או הפסקת האכילה.

צום לתכלית רוחנית בדרך כלל כרוך במידה מסוימת של התרחקות והסרת אחריות מעניינים ארציים. זה יכול להיות כרוך בשקט ושתיקה מלאים ובהתבודדות במהלך הצום. אלו יכולים להוות תחיה גדולה והתחדשות לאלו מאיתנו שהפנו את מרבית האנרגיה שלהם כלפי חוץ. גנדי לדוגמא נהג להקדיש יום אחד בשבוע לשקט והתבוננות.
צום הוא אמצעי להגשמת גוף, מחשבה ואיזון רוחני בריאים ולכן מביא אותנו לידיעה פנימית של אלוהים כאהבה עצמה.

צום של 7-10 ימים נחשב בטוח לחלוטין ע"י מומחי צום רבים. במרפאות צום נהוג לצום עד 21 יום או יותר. בכל מקרה רצוי לצום בפיקוח רפואי ויש מקרים מסוימים בהם מומלץ לא לצום כלל כגון תת משקל, הריון וסיבוכים רפואיים מסויימים. צום יכול להיות צום מים, צום של מיצי ירקות או צום חלקי ללא אכילת מוצרי בשר וחלב.

צום לשחרור התשוקות של הגוף והתודעה

לאחר הימים הראשונים של הצום, התיאבון בדרך כלל דועך וההתקשרות לאוכל פוחתת, מה שמשחרר את התודעה לתת יותר אנרגיה ותשומת לב למודעות של ההויה האלוהית שלנו, מאשר לתיאבון. בזמן שאנו צמים, הקשר ההדוק בין אינסטינקט ותשוקות הגוף נחלש, מה שמאפשר לנו להיות חופשיים מהתשוקות הפיזיות של הגוף. במצב זה של ויתור, לתודעה יש חופש להתמזג עם מצבים גבוהים יותר של קשר עם האלוהי. הצום לא נעשה על מנת לגרום סבל לגוף, מכיוון שבאופן מעשי, הגוף נעשה בריא יותר בזכות הצום. זה נעשה מכיוון שעד שאנו משיגים רמה מסוימת של קשר רוחני, התשוקות של הגוף והתודעה הן בדרך כלל חזקות יותר מהתשוקה לקשר עם האלוהי.

ככל שאנו יכולים לחוות את עצמנו חופשיים מהתשוקות הגופניות האלו במהלך צום, קל יותר לחוות את החופש הזה מחוץ לצום.
צום הוא דרך לוותר על תאוות הבשרים ולהיכנס אל ההארה השלמה של הגוף באקסטזה של הקשר עם אלוהים, ומתוך התחושה של כל תא זוהר בגוף. בדרך זו, צום הוא מעשה של אהבה.

צום רוחני- אנרגיה קוסמית

קיים הבדל משמעותי בין צום לצום רוחני. על אף שגם בצום רוחני אנשים מאבדים משקל ועוברים ניקוי וטיהור, צום רוחני מתחיל עם כוונה רוחנית ומסתיים עם חוויה עמוקה יותר של האמת של מי שאנחנו. כאשר התודעה נעשית שקטה, אנו נעשים נוכחים, ודרך השקט הזה אנו נעים אל תוך הנוכחות האלוהית. בדרך זו אנו מתחילים לגשת אל גוף האור שלנו, שדרכו אנו נכנסים אל הגוף הקוסמי שלנו – כמודעות של 'אני הוא זה' (I AM THAT).

צום מאפשר לגוף הפיזי לפתח נטייה ויכולת לקלוט אנרגיית חיים ופראנה יותר מאשר לקלוט אנרגיה ביולוגית-כימית שקיימת במזון. על ידי האצת תהליך ההיטהרות של הגוף, הצום מאפשר לגוף הפיזי להיות למוליך טוב יותר של אנרגיית החיים והקונדליני. תהליך זה משפר את כיוונון מרכזי האנרגיה (צ'אקרות) והגופים המעודנים, מקל על כניסת אנרגיית החיים הקוסמית אל הגוף, ומגדיל את האפשרות להתעוררות של השאקטי-קונדליני.

על ידי שיחרור רעלים מהמערכת, אנו לא רק נעשים בריאים יותר, אלא גם משחררים חסימות מהגוף ולכן מגבירים את התנועה הכוללת של אנרגיה במערכת ואת תנועת הכח של הקונדליני, המעניקה לגוף צביון רוחני. ע"י ביצוע חוזר ונשנה של צום אנו נעשים לערוצים צלולים יותר לקליטה של אנרגיה קוסמית אל תוך המערכת שלנו ומגבירים את הרגישות שלנו לתנועה של הקונדליני. ככל שאנו באים במגע עם התחושה של הכח האלוהי הזה, כך זה ניהיה קל יותר לקבל מוטיבציה לחיות באורח חיים שימשיך ויגביר את ההתפתחות שלו.

צום הוא מעשה של הקרבה מיסטית של הגוף. בשילוב עם מדיטציה, שבמידה מסוימת היא הקרבה של התודעה, צום הוא למעשה הקרבה מיסטית של של האגו של הגוף והתודעה. במרכז עץ החיים אנו מקיימים צום רוחני כתהליך מיסטי של מוות ולידה מחדש. זהו הסוד של צום רוחני.

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו