9KATEDRAFLYL

Powered by WP Bannerize

MARAVA07_RIGHTF

Powered by WP Bannerize

מחקר חדש: תשוקה לאוכל לא בהכרח תגרום להשמנה

מחקר חדש קובע: תשוקה למאכלים טעימים לא תגרום בהכרח להשמנת יתר

אם חשבתם שהעובדה שאתם אוהבים אוכל מתוק וטעים במיוחד מכשילה אתכם בדיאטה ושאין לכם סיכוי להצליח, מחקר חדש שנערך באוניברסיטה העברית מציע לכם לחשוב שוב על ההנחה הזו.

מעבדתו של ד"ר יונתן קופצ'יק ביצעה את המחקר והחודש הוא יזכה בפרס יוקרתי ע"ש פרוסינר-אברמסקי לשנת 2019 על עבודתו במחקר זה.

השמנת יתר הפכה בשנים האחרונות למגיפה של ממש. כיום, תחלואה הנובעת מהשמנת יתר גובה את מספר הקורבנות הרב ביותר בהשוואה למחלות אחרות, אותן ניתן היה למנוע (כמו עישון למשל) ואין ספק שזהו אחד האתגרים המשמעותיים העומדים בפני העולם המערבי. הגורמים לעלייה במשקל מגוונים אך בבסיסם מכנה משותף אחד – האדם הממוצע בעולם המערבי צורך יותר אנרגיה מאשר הוא שורף. מדוע אנו צורכים כל-כך הרבה אנרגיה אם הגוף לא באמת זקוק לה?

ההשמנה מתחילה ממש במוח

 

בשנים האחרונות מתחזקת ההשערה כי השמנת יתר (או אכילת יתר) נובעת, בין השאר, משינויים בתפקוד של מערכת התגמול במוח, אותה מערכת שאמונה על ויסות הדחף לקבל תגמול. על פי ההשערה, המזון עתיר הקלוריות מתפקד, למעשה, כמקור לקבלת תגמול (ומכאן למשל comfort foods) ואכילת היתר מדוּמָה לבעיות אחרות של ויסות דחף לקבלת תגמול, ובראשן ההתמכרות לסמים. במעבדה של יונתן קופצ'יק בפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית נחקרים המנגנונים העצביים וההתנהגותיים שבבסיס ההתמכרות לסמים והשמנת יתר, וגם הדמיון והשוני בין שתי המחלות.

במחקר שהוּבל במעבדה על-ידי ד״ר דורית ענבר והדוקטורנטית שני גנדליס, ושפורסם לאחרונה בכתב העת Addiction Biology, נבחן אם עכברים שמפתחים השמנת יתר בעקבות צריכה מוגברת של קלוריות אכן מראים מוטיבציה מוגברת לצרוך אוכל טעים ובעיקר האם מוטיבציה מוגברת כזו קיימת אצלם עוד לפני שהשמינו (ולכן עשויה להוות גורם להשמנה) או שהיא תוצר של ההשמנה.

 

אילו עכברים השמינו? ומה אנחנו יכולים לאמץ לדיאטה שלנו?

כדי לבדוק את הנושא, החוקרים נתנו לקבוצה גדולה של עכברים אוכל עשיר בשומן וסוכר למשך שלושה חודשים ונמדדה מידת העלייה במשקל של כל עכבר. בנוסף, הועמדו העכברים בפני מטלה הבוחנת את מידת המוטיבציה שלהם לצרוך אוכל טעים. במטלה, העכברים, נדרשו ללחוץ על דוושה על-מנת לקבל כמות קטנה של אוכל טעים, אך מספר הלחיצות הדרושות כדי לקבל את האוכל עלה משמעותית עם כל קבלה של מזון. העכברים הגיעו במהירות למצב שבו הם היו צריכים ללחוץ עשרות פעמים בשביל חתיכה קטנטנה של אוכל. על-ידי מדידה של מספר הלחיצות על הדוושה ושל תכיפות הכנסת הראש למקום קבלת האוכל על-מנת לאכול יכלו החוקרים לדעת עד כמה העכבר מוכן לעבוד בשביל האוכל ועד כמה יש לו דחף לצרוך אוכל טעים (בהתאמה).

המחקר הראה כי מתוך קבוצת העכברים הכוללת היו כאלה שהשמינו מאד (כמעט הכפילו את משקלם) וכאלה שהשמינו פחות. באופן מעניין, נמצא קשר ישיר בין מידת ההשמנה למוטיבציה לקבל אוכל טעים – העכברים שהשמינו הכי הרבה גם הראו את המוטיבציה הגבוהה ביותר לאכול את האוכל הטעים. יתרה מכך, העכברים שהכי השמינו בתום דיאטת ההשמנה, הראו את המוטיבציה הגבוהה ביותר לאכול מזון טעים עוד לפני שדיאטת ההשמנה החלהתוצאה זו היא ראשונה מסוגה ובעצם מרמזת כי הדחף המוגבר לאכול עשוי להוות גורם משמעותי בהשמנת יתר ולא תוצר של ההשמנה.

"אם כך, האם מי שיש לו דחף טבעי מוגבר לצרוך אוכל טעים נידון באופן אוטומטי לפתח השמנת יתר? על-פי התוצאות שלנו – ממש לא!", מבהיר יונתן קופצ'יק, שעל מחקר זה יוענק לו החודש פרס ע"ש פרוסינר-אברמסקי במדעי המוח הקליניים והבסיסיים לשנת 2019, במסגרת אירועי חבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית.

האם לחובבי אוכל טעים ומשמין יש תקווה להישאר רזים?

ד"ר קופצ'יק מנסה  לחדד את הממצאים: "המשמעות של ממצא זה היא שלמרות שיש אנשים בעלי מוטיבציה גבוהה משל אחרים לצרוך אוכל טעים זה כנראה לא מספיק בשביל שהם ישמינו יותר מאחרים. רק במציאות בה אוכל עתיר שומן וסוכר זמין תמיד ומהווה את עיקר התזונה, למוטיבציה המוגברת סיכוי גבוה להביא להתפתחות השמנת יתר. לצערנו, זוהי המציאות כיום בחלקים נרחבים בעולם בכלל ובישראל בפרט ויש לקחת אותה בחשבון".

 

כדי להאיר את המחקר ולנסות למצוא עידוד, פנינו לד"ר קופצ'יק

המחקר מדכא ממש, ד"ר קופצ'יק

"אני מסכים שהוא לא מעודד. מפריע לך שאנחנו בסביבה שמעודדת השמנה?"

כן. קשה לחמוק מזה

"אין מה לעשות. זו הסביבה. במחקר שלנו עם העכברים יש אוכלוסיה שתסבול – זה ישפיע על כאלו שהם שמועדים יותר ל'צריכת תגמולים' כפי שזה נראה כרגע. יש הבדלים בין אנשים באוכלוסיה במידת הרצון שלהם לקבל תגמול – באופן כללי. יש כאלו שצריכים את זה יותר, יש כאלו שפחות; אוכל, ב-30 שנים האחרונות, נהיה מאוד מתגמל וההבדל בינו לבין סמים למשל, זה שהוא חוקי וזמין. עכשיו זה כבר משתנה, אבל אין לו שם רע כמו ניקוטין ואלכוהול. בתודעה זה לא משהו שאתה אמור להיזהר מפניו. אם תאכלי המון גלידה אין לך סיכון לעשות תאונה כי זה ישנה לך את התודעה – זה חלק מהתפיסה וחלק מזה גם נכון. אנחנו יכולים לחיות בלי ניקוטין ואלכוהול אבל לא בלי אוכל. מכיוון שזה כל כך זמין והפך להיות מתגמל אז זה הפך להיות בעיה שיכול להיות שמשפיעה יותר על אנשים שמחפשים תגמולים".

אתה וצוות החוקרים שיניתם את הרגלי התזונה בעקבות המחקר? הפסקתם להביא עוגיות?

לא עשינו שינוי ממש. אבל בכל פעם שאנחנו אוכלים משהו כמו עוגיות אנחנו מקשרים את זה לידע המדעי".

וזה עוזר?

"אני חושב ש'פה קבור הכלב' – יש את הרמה השכלית של הידע ויש את הרמה של הדחף, והדחף יותר חזק מהידע, אצל רובנו. גם מכורים להרואין יודעים שזה רע להם והם חייבים להפסיק. הרבה גם רוצים, וזה עדיין לא מצליח להם. גם אני לא מחוסן, כשאני כותב על אוכל עשיר בסוכר ושומן זה מפתה. כשאני כותב על קוקאין זה לא מעורר בי חשק ולא מעניין אותי, כי אין לי ניסיון איתו בניגוד לאוכל שאני מכיר ונמצא בכל מקום".

קשה להתמודד עם כל החשקים והפיתויים האלו

"אני לא תזונאי אבל יודע שיש דברים שאנחנו לא שולטים עליהם. מחקר מארצות הברית השווה קלוריות של אותה מנה לפני 50 שנים והיום – היום יש בה פי 3 קלוריות כי מכינים אותה אחרת. המטרה של חברות המזון היא לא לשמור על בריאותנו אלא למכור, והן עובדות קשה מאוד כדי לגרום לנו לקנות דווקא את המוצר שלהן, חלק מזה הוא שהרבה פעמים אני רואה את מהנדסי המזון שעושים תמונת מראה של מה שאני עושה – הם מנסים להבין איך להפעיל את מערכת התגמול כדי שירצו את האוכל. הם מהנדסים את המזון שיתאים הכי טוב למה שמערכת התגמול רוצה. אני מסתכל על המוח והם בונים את התגמול, והם הולכים ומשתפרים בזה, הם עושים את זה טוב ואנחנו מנסים להבין מה קורה במוח, אולי בעתיד תהיה איזושהי דרך, אפילו לבקר באמצעות תרופות או פתרונות אחרים – אם נבין מה קורה שם ואולי נוכל לווסת את זה"

יש גם משהו מעודד?

"לכל אחד יש בקרה על מה שיש לו במקרר וזו דרך אחת להגביל את מה שאוכלים בבית".

השאירו תגובה: