ecosupp_FLY

Powered by WP Bannerize

ecosapp_CU_R

Powered by WP Bannerize

לחיות עם הסכרת בשלום

מאת: איריס פלג, מאמנת ומלווה סכרתיים, חולת סכרת מזה 30 שנה
איריס פלג מביאה לנו את הראייה שלה מעולם הסוכרתיים, ומציעה לנו דרכים לנהל את הסכרת, במקום שהסכרת תנהל אותנו. עיקר הדגש של איריס הוא בתכנון מראש ולקיחת פחמימות לדרכים, כדי להימנע ממצבי היפו והיפרגליקמיה.

עולם הסכרתיים נראה עולם מוגבל ועצוב, אך חלק גדול מהרגשה זאת נובע מחוסר הבנת הסכרת והטיפול בה. חוסר ההבנה גורם לאובדן שליטה וגרוע מזה, להתנהגות לא נכונה.

אני מביאה לסוכרתיים מניסיוני האישי כדי להראות שחשיבה נכונה ומעשים נכונים פותרים הרבה בעיות.

אחת הבעיות של סכרת היא התחושה שהסכרת מנהלת אותנו. במאמר זה אני רוצה להתמקד בדרכים לניהול הסכרת. ככל שנהייה מוכנים יותר למצב אפשרי, נוכל להגיב בהתאם ונרגיש כי הדבר היה בשליטתינו. אם לא נהיה מוכנים, הסכרת תפתיע אותנו ונרגיש מנוהלים על-ידה. מאחר ואויב מספר 1 אצל סוכרתיים הוא נפילת הסוכר, בעזרת תיכנון נכון נוכל להפחית את מספר נפילות הסוכר ככל הניתן.

אני רוצה להתחיל ולספר לכם על השיעור הראשון, שהיה לי בנושא התיכנון הממחיש כמה כללי התכנון חשובים ומסייעים לניהול הסכרת.
כשנתיים לאחר האיבחון, בהיותי בת 16, הייתי מדריכה בתנועת הצופים ויצאתי עם החניכות למסע. באותה תקופה השתמשתי באינסולין שחייב אכילה בשעות קבועות.

על-פי התוכנית, היינו אמורים לסיים את ההליכה בשעה 12:00, להגיע לארוחת צהריים שהכנו מראש, דבר שהתאים בדיוק לשעת ארוחת הצהריים המתוכננת.
אולם, המארגנים  לא העריכו נכונה את זמן הטיפוס לחניכים בגיל זה, ולכן מטרת הסיום היתה עדין מאד רחוקה בשעה 12:00. התחלתי לחוות היפוגליקמיה קשה בערך באותו הזמן וגם סיימתי את כל הסוכרים שהצטיידתי בהם. למזלי הרב, החניכות מאד מעריצות את המדריכה שלהן ולכן בכל פעם שביקשתי מהן ממתק, קיבלתי. בסוף, גם להן נגמרו כבר כל הממתקים.

את המעלה האחרון טיפסתי בהיפוגליקמיה קשה תוך שאני סוחבת וגוררת 18 חניכות.
אל האוכל שהכנו הגענו בשעה 5:00 אחה"צ, ומיותר לציין את מצבי הגופני. כמובן שטרפתי מכל הבא ליד והדבר הסתיים בהיפרגליקמיה.

כללים לתכנון נכון:

1. ארוחות מסודרות: גם אם הטיפול התרופתי אינו מחייב אכילה בשעה מסויימת, יש להימנע משעות רבות מידי בין הארוחות. הפסקות גדולות מידי בין הארוחות יכולות להסתיים ברמות סוכר נמוכות (היפוגליקמיה)  או גבוהות (היפרגליקמיה) כתוצאה מפעילות הכבד.

2. הצטיידות בפחמימות ביציאה מהבית: לפעמים בצאתינו מהבית אנו רוצים לאכול משהו, אם בגלל רעב או בגלל היפוגליקמיה. במצב כזה, כל שנותר הוא להיכנס לבית הקפה, המאפיה או הקיוסק הסמוכים. אכילה כזו תסתיים ברוב המקרים בהיפרגליקמיה מאחר ואיננו יכולים לאמוד את כמות הפחמימות וטיבן.
בתכנון נכון, ולקיחת דברים שהכנו מראש, נוכל להימנע מהתנפלות זו בעיקר שהפיתוי בה גדול.

אם אנו יוצאים מהבית ליותר משעה יש להצטייד בכריכים בהתאם לאורך ההיעדרות. בטיול בצופים למדתי שלפעמים יש שינויי בתוכניות. לכן, תמיד יש להצטייד יותר מהמתוכנן. עדיף לזרוק, אך שלא יחסר.
בנוסף, חשוב שיהיה בתיק פחמימות למצבים לא מתוכננים (סוכריות, חטיפי אנרגיה וכדומה).

3. בדיקות: מספר הבדיקות העצמיות עם מכשיר הגלוקומטר האישי משפיע באופן ישיר על כמות נפילות הסוכר. אם רמת הסוכר לאחר הארוחה הינה 80 והארוחה הבאה תערך כעבור שעתיים, קיים סיכון סביר להיפוגליקמיה. אין צורך לחכות ולראות. כדאי לאכול משהו קל.

הבדיקות גם מתריאות על רמת סוכר גבוהה, דבר המאפשר חיפוש פיתרון מתאים לכך. לדוגמה: אם רמת הסוכר גבוהה, אפשר להימנע מפחמימות בארוחה, לצאת להליכה או לקחת טיפול מתאים.

4. פעילות גופנית: חשוב לבדוק את רמת הגלוקוז בדם לפני פעילות גופנית וגם לאחריה. מה לאכול וכמה משתנה בהתאם לסוג הפעילות, משך הפעילות, הטיפול והתנהגות הגוף. לכן, חשוב להתייעץ עם הרופא המטפל ולעשות הרבה ניסוי וטעיה עד שמגיעים לנתונים האישיים. תמיד יש לשאת סוכריות או טבליות גלוקוז וטלפון. אם הפעילות הינה מעל שעה, חשוב להצטייד באוכל וגלוקומטר בנוסף.
אם רמת הסוכר מעל 250 מ"ג/דצ"ל אסור לצאת לפעילות גופנית.

5. פחמימות בעלות ספיגה איטית: מאכלים בעלי אחוז שומן גבוה במיוחד כגון שוקולד, בורקס, מלאווח, גחנון, גלידת שמנת. מאחר ומאכלים אלו בעלי אחוזי שומן גבוהים במיוחד, הפחמימות שבהם מתעכלות מאד מאד לאט והגלוקוז שנוצר מהעיכול נספג מאד לאט.

בניגוד לפחמימות רגילות ששיא רמת הסוכר בדם היא אחרי שעה, פחמימות אלו יכולות להתחיל להשפיע לאחר שלוש או ארבע שעות. לכן, אם לוקחים אינסולין וכדורים ממריצי לבלב כרגיל, יהיה היפו לאחר כשעה, בזמן פעילות השיא של התרופות, והיפר לאחר כשלוש-ארבע שעות ואפילו יותר. משתמשי משאבת אינסולין יכולים להשתמש בבולוס המושהה שתוכנן במיוחד לפחמימות שמנות ואחרים צריכים להתיעץ עם הרופא המטפל.

לאתר של איריס פלג

 

השאירו תגובה: