אוכלים בריא

Powered by WP Bannerize

תרימה

Powered by WP Bannerize

הבעיה האמיתית עם אוכל מהיר, טלפונים מהירים והנאות מהירות

מאת: שלמה דהרמה, מומחה בניקוי רעלים
כאשר 4 האלמנטים מאוזנים בינם לבין עצמם, הם יוצרים את "האלמנט החמישי". אבל כשאחד מהם יוצא מאיזון מופיעים חולי וקשיים. בתקופתנו - האש משתוללת. מה זה עושה לנו?
פאסט פוד

צילום: 123RF

חומציות יתר – "הרוצח השקט של המאה ה-21" (חלק ב')

כדי להבין למה חומציות יתר הפכה להיות נושא כה נרחב על פני הפלנטה, כפי שדובר בחלקו הראשון של המאמר – צריך להבין את השורשים ולתת הצצה ל"עולם הרוח". הגוף האנושי, בתודעתו, מורכב מארבעה אלמנטים – מים, אויר, אדמה ואש. כל אחד מהאלמנטים האלה, מייצג חלק במבנה ו/או באישיות האדם:  אלמנט האדמה, מייצג ברמה הפיזית את מבנה הגוף וברמת התודעה הוא מייצג יציבות; המים, מייצגים רגשות ונוכחות ברגש; האש מייצגת תשוקה; והאוויר מייצג את עולם המחשבות. כאשר האלמנטים הללו מאוזנים בינם לבין עצמם, הם יוצרים את "האלמנט החמישי", המשלב את ארבעת האלמנטים יחד ומכונה: "אהבת אנוש".

החברה המערבית, בניגוד לחברות אחרות (עתיקות וחדשות), דוגלת באלמנט האש יותר מכל – אנו חיים בעידן של אדרנלין (אש) – אוכל מהיר, טלפונים מהירים, סקס מהיר, מכוניות מהירות והנאות מהירות ככלל. עידן שבו האדרנלין, הוא זה שמניע את החברה וכמה שיותר ממנו – יותר טוב. התפתחות זו של החברה מהערבית, תוך דגש על הנאות רגעיות והתפתחות מהירה, הביאה לכך שאלמנט האש הפך להיות "השליט" והאיזון בין האלמנטים (הן במימד הרוחני והן במימד הפיזי) הופר.

בחלקו הראשון של מאמר זה, הסברנו את משמעותה של חומציות יתר ברמה הפיזית – נזכיר בקצרה:

אחד מתפקידיה של הקיבה הוא לייצר חומצות ואנזימים אשר מפרקים את החומרים שאנו מכניסים אליה כאשר אנו צורכים מזון. כאשר מוכנס לקיבה מזון "לא הרמוני" או מזון "יוצר אש" (acid forming foods), נוצרים תוצרי הלוואי של עשן ואפר והגוף מפעיל תהליכי פינוי שלהם. כאשר "תנור" זה עובד לאורך זמן על טמפרטורות גבוהות, כל המערכת הפיזית שלנו מתכווננת בהתאם ונשארת על חום גבוה. כאשר תהליך זה מתרחש לאורך זמן יכולה להיווצר פגיעה בדופן הקיבה או במערכת הרירית המגנה שלה – מה שמוביל לסימפטומים של כאבי בטן, צרבות, אולקוס, דלקת קרום קיבה וכו'.

ומה ברמה הרגשית?

בממד הרגשי הקיבה שלנו מושפעת ממה שנקרא "אמפטיה" – הקשר שלנו עם אנשים (קשר שאינו קשר דם ואינו קשר מיני אלא קשרים חבריים). במעגלים של חברות, האיזון בנוי על שיתוף (sharing) – זהו "משחק" של נתינה וקבלה. כאשר האיזון הזה מופר, הפגיעה ניכרת גם באיבר הפיזי (הקיבה).

נתינה שנובעת כתוצאה מהקרבה, מפריעה ומוציאה את מעגל הנתינה והקבלה מאיזון – ברגע שאנחנו נותנים מתוך הקרבה, השכל (mind), אם נרצה או לא, מסמן זאת במעין X שחור שנשמר ב"לוח הזיכרון" שלנו וממתין ליום שבו נקבל בתמורה משהו חזרה. במצב הזה, המעגל המאוזן הופך למשחק של "תן וקח", בו הפעמים בהן נתנו הופכות להיות קלפים שאמורים לזכות אותנו בתמורה וכך, קשרים של אמפטיה וחברות, נמהלים ברגשות לא נעימים.

אם נביט על ילדים קטנים, נראה שללא ידיעתם, הם מקיימים קשרים של נתינה וקבלה בצורתם הטהורה – אחד נותן משהו, רגע לאחר מכן הוא מקבל והכול זורם מעצמו בצורה פשוטה. לעומת זאת בתהליך ההתבגרות שלנו איכשהו "למדנו" שבחברה שלנו קיימת העדפה לזה שנותן מאשר לזה שמקבל (זה שאין לו לתת) וכך למדנו אט אט להקריב (לתת מעבר לגבול היכולת שלנו) – פעמים רבות, הנתינה שלנו היא תוצר שנובע מ"שקלול נתונים" של השכל (mind): "אולי מישהו באמת צריך את זה?", "אולי אם אני לא אתן היום אז אותו אדם לא ייתן לי מתי שאני אצטרך אותו?", אולי אם אני לא אתן ואקריב לא יאהבו אותי? וכך נולד לו "באג" במערכת, היוצר את הטיפוס הנפוץ "מיסטר נייס-גיי" ) Mr. nice guy). הבעיה עם הטיפוס הזה היא שפעמים רבות הוא מוצא עצמו נותן לסביבה ללא הבחנה בגבולות היכולת שלו ולבסוף מגיע למצבים של כעס ואכזבה; בעיקר כאשר לא מקריבים למענו, או כשהסביבה לא משתווה לו ברמת ההקרבה – עם ההקרבה, באה הציפייה וכאשר היא לא מתמלאת, עולים תסכול ומרמור שמובילים לכעס.

מכירים את הביטוי "משהו אוכל אותך מבפנים"?

כאשר דפוס זה נמשך זמן רב (מה שקורה אצל רבים מאיתנו, בדרכים שונות, לאורך החיים), אנו הופכים להיות "עבדי אש" – אותה נתינה שהובילה לציפייה, שהובילה למרמור ולכעס, הופכת לגוש של אנרגיה "מבעבעת" בתוך הגוף הפיזי. עפ"י "מיטב המסורת" המערבית, בה נפוץ להדחיק רגשות, גוש זה אינו מקבל ביטוי אלא נכלא בגוף, תחת הקטגוריה "רגשות שלא צריכים לצאת ופרצופים שלא צריכים להיראות". כיוון שמערך הרגשות שלנו הוא מגנטי ובנוי על יסודות המשיכה והדחייה – אותם רגשות של תסכול מרירות וכעס, מודחקים וממגנטים עוד שכמותם וכך, כל הסיפור של "הקרבה", "קרוב", "קרב", "בקרה", "קורבנות", הופך להיות חלק מחיינו.

כאשר האש המנטלית (הפחד שלא יאהבו אותי אם לא אקריב) והאש הרגשית (תסכול, מרירות וכעס שלא באים לידי ביטוי) גבוהות לאורך זמן, אט אט הן מחלחלות גם אל המימד הפיזי ומשנות את המערך האלכימי של הקיבה לחומצי – כאשר הקיבה נהיית חומצית כתוצאה מהשפעות אלו וסובלת מעודף אש נוצרת תחושה (לעיתים מתמשכת) של רעב בלתי נשלט.

רק כדי לסבר את האוזן – הגוף האנושי מסוגל לחיות ימים רבים ללא מזון ולמעשה מתפקד טוב יותר עם רבע מכמות המזון שהאדם המודרני הממוצע צורך. רוב אנשי המערב אוכלים יותר מידי, כיוון שהאכילה הפכה להיות סוג של ניחום יותר מאשר צורך גופני (comfort food).

ה"פרדוקס"

הבעיה החמורה יותר של אותה תחושת רעב בלתי נשלט, היא העובדה כי הרעב הוא למה שאנו נוטים לקרוא לו: "מזון מנחם" – מזון כבד ומאוד קשה לפירוק, כמו חלבונים, שומנים, פחמימות וסוכרים מרוכזים. הפרדוקס הוא, שזהו גם בדיוק המזון שימשיך לקבע את חומציות היתר במימד הפיזי, ייצר חומצות גבוהות ורעילות במערכת העיכול וישמור את אש הקיבה בחום גבוה יותר מן הדרוש.

כאשר אנו הופכים להיות "עבדי אש", אנו עסוקים כל היום בלייצר אש בכל הרמות, כדי להרגיש הכרה ונוחות בתוך המערכת החברתית. אדם שהוא עבד אש, מקריב את עצמו בשביל המעגלים הקרובים, מפחד להתעמת בעזרת האמת שלו, תמיד יאמר כן ותמיד יתלונן על כך שהעולם אינו צודק. עבדי אש נוטים לצרוך הרבה לחם, גבינה, בשר, ביצים, קטניות, שוקולד, אלכוהול , קפה וכו' וכך מתקיים מעגל, שמשמר את עצמו, כאשר הרגלי המזון מקבעים את הרגלי הפחד.

איך יוצאים מזה?

אם אנו רוצים לצאת מהמעגל הזה, אנו צריכים להבין שחלק גדול מאוד באחריות לשינוי כרוך גם בהתייחסות לרמה הרגשית ולא ניתן להסתפק בשינוי התזונה שלנו בלבד. הדרך לשינוי דורשת חקירה אישית-פנימית עמוקה ביחס לדפוסי הנתינה שלי: מתי אני מקריב? כמה? ולמה? תוצאותיה של חקירה כנה ובהירה שכזו, יובילו להכרה עצמית ויאפשרו יישום בחיי היומיום. טיפול המשחרר רגשות (ישנם סוגים רבים של תרפיות לשחרור רגש),שינקה את העומס הרגשי, יחד עם מעבר לתזונה המתאימה יותר לגופנו, יוכלו ליצור שינוי עמוק שיוביל לשינוי באורח החיים

אהבה אמיתית ולב פתוח מכילים גם חושך וגם אור, גם "כן" וגם "לא" והמהות שלהם אינה לחיות בנוחות, אלא לחיות באמת – ילדים יודעים את זה, אך אנו המבוגרים, עיוותנו עם הזמן את האמת הזאת. מוח שלא חי בפחד, בטן שלא מחזיקה רגשות מודחקים ומערכת עיכול שמנוצלת לעכל מזון ולא לנחם נפש סובלת– כל אלו מובילים אותנו לחיים בגוף מופחת חומציות, קליל, גמיש וזורם ברגע.

אין פה נוסחת פלא – תיקון כזה לוקח זמן, נחישות, התמדה ומצריך ידע, אבל מניסיוני האישי, התהליך הזה שווה כל רגע ומהווה אבן דרך בחיים של תודעה גבוהה, המבוססים של נתינה אמיתית, קבלה ואהבה.

שלמה דהרמה, מומחה בניקוי רעלים

השאירו תגובה: