לאכול או להצליח להיות עם מה שאוכל אותך

צילום: 123RF

נזכיר לעצמנו – אכילה רגשית היא אכילה מתוך רעב או דחק רגשי ולא מתוך צרכי הגוף. על פי רוב האכילה הרגשית היא תוצאה של רצון להימנע ולטשטש רגשות ותחושות לא נעימים.

איך זה בשבילכם להיות בשקט עם עצמכם. באמת בשקט? פשוט לשבת ולהיות בתשומת לב למה שקורה בתחושות הגוף, במחשבות וברשות?

להיות בשקט בלי ריצה, סריגה, טלוויזיה, קריאה או כל פעילות אחרת. היכולת לזהות מה עולה במפגש הזה שלך עם עצמך הוא השורש ממנו ניתן לעצור את האוטומט של האכילה הרגשית שמקורה באי נחת פנימי.

מה יכול לעלות בפנים בזמן שאתם יושבים בשקט עם עצמכם? שעמום, מחשבות קשות על העבר או בקשר לעתיד, רשימות של משימות, תחושות גוף לא נעימות (גרוד, כאב וכו), ספקות, עייפות,  ביקורתיות בקשר לעצמך או בקשר לאחרים, תסכול, חוסר אונים, כעסים ועוד ועוד ועוד…

לא נעים

היחס שלנו למה שלא נעים, לקשיי החיים, הוא זה שיש להתעכב עליו כי ההימנעות מלחוות את הכאב המנטלי והפיזי היא מה שקיים בבסיס האכילה הרגשית.

בניגוד לגישה של זימון מחשבות חיוביות וחוויות נעימות הגישה כאן היא דווקא להתקרב לחוויות הלא נעימות. הסיבה לכך היא שלעולם לא נצליח להימנע מהן, והחיפוש אחר דרכים לטשטש אותן הוא מה שעומד בסיס האכילה הרגשית, שהיא אחת מהאסטרטגיות של ההימנעות.

השאלה המרכזית איננה איך למנוע או להתגבר על קשיים ורגשות לא נעימים. השאלה הראשונה והמשמעותית היא איזה סוג של יחסים יש לך עם הקושי ועם ה'לא נעים', בחייך.

ההימנעות יוצרת בלתי נסבלות. וכשמשהו הוא ממש בלתי נסבל – האוכל מטשטש לרגע. הייאוש נעשה לרגע אחד יותר נוח. אך כמובן שאחרי רגע הוא הופך להיות עוד פחות נוח כי מתווספות אליו התחושות הלא נעימות והביקורתיות הפנימית בעקבות האכילה.

מה יקרה אם לא תהיה לכם בעיה לחוות ולשהות עם ה'לא נעים'?

איך אתם מגיבים לתחושה של 'לא נעים לי'? (123RF)

שימו לב! כשאתם מנסים להימלט מסיטואציה חיצונית לא נעימה – מאילו תחושות פנימיות אתם מנסה להימלט? זה מה שחשוב לזהות. למשל הימנעות ממפגש עם ה'אקס' – מאילו רגשות את רוצה להימנע? געגוע? חווית דחיה? פגיעות? חוסר בטחון עצמי? חוסר אונים?

ההימנעות היא זו שהופכת את החוויה לבלתי נסבלת. ההימנעות מחוויות חיצוניות המתקשרות לחוויות פנימיות שמהן אנחנו בורחים שוב ושוב. כדי לצאת לחופשי מהאכילה הרגשית עלינו לצאת לחופשי מההימנעות ממה שלא נעים לנו. אין הכוונה להזמין לחיינו חוויות קשות או ליצור מצבים לא נעימים בכוונה תחילה. אלא שכשעולה רגש או תחושה פנימית לא נעימה, נתקרב ונפגוש אותה, נשהה עם הדברים מתוך קבלה וחמלה.

אבל אם בכל זאת נסחפתם אחרי האכילה, זה בסדר; הפעילו את אותו מנגנון כלפי האכילה: תפגשו בתחושות, ושימו לב למחשבות ולרגשות במקום להימלט לאכילה נוספת.

לסיכום

האימון הוא בלעצור. לעצור לפני שעושים את הפעולה שאמורה לעזור לנו להימנע מה'לא נעים'. יש לו ארבעה שלבים:

1. לעצור.

2. לעמוד מול הדחף ולגלות מה נוכח: פחד, בדידות, שעמום, כעס, חוסר אונים, אכזבה או משהו אחר?

3. לשים לב לתחושות הגוף, רגשות, מחשבות. לתת להן להיות בלי להיאבק.

4. לשים לב מה קרה עכשיו עם הדחף. מה השתנה?

ואם אכלתם יותר מדי – עשו את אותו הדבר: עצרו. מה נוכח עכשיו? רגשי אשמה, ביקורתיות, תחושות הגוף? תתקרבו, תזהו ותהיו עם מה שנוכח.

ההימנעות היא כמו אזיקים. כמו כלא פנימי לרגשות. האכילה הרגשית מדכאת את הרגש ולא מאפשרת לכם להיות בקרבה ואינטימיות אתו. והתחושה המצטברת כתוצאה מההימנעות היא של ניכור פנימי ומתח גובר המובילים לאכילה נוספת כדי לא לחוות גם אותם. כך נוצר ה"לופ" המתמשך, ואסטרטגית ההימנעות היא זאת שהופכת להיות הבעיה. ולא הרגש ממנו רוצים להימנע.
אז שימו לב למה שקורה ותנו לחוויות להיות. יש להן זכות קיום בלי לסתום להן את הפה באוכל!

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו